ליה ואליה

ליה ואליה

אליה וליה היו חברות הכי טובות בכיתה ד'. הן עשו הכול ביחד – למדו, שיחקו, ובעיקר רקדו בחוג המחול של מיה.

יום אחד פרצה ביניהן מריבה גדולה על מי תעמוד בשורה הראשונה בהופעה הקרובה. "אני רוקדת יותר טוב!" אמרה אליה. "לא נכון, אני!" השיבה ליה בכעס.

הן הפסיקו לדבר אחת עם השנייה ואפילו ישבו בצדדים מנוגדים בחדר המחול. מיה, המורה שלהן, הבחינה בעצב בעיניהן והחליטה לעזור.

היא הכינה כוריאוגרפיה מיוחדת שבה אליה וליה היו צריכות לרקוד בזוגות. בהתחלה הן היססו, אבל כשהמוזיקה התחילה, הרגליים שלהן זכרו את הקצב המשותף.

בסוף השיעור הן התחבקו וביקשו סליחה. "החברות שלנו חשובה יותר מכל הופעה," אמרה אליה. "כן, ובלעדייך הריקוד פשוט לא אותו דבר," הוסיפה ליה בחיוך.

ביום ההופעה הן רקדו ביחד בשורה הראשונה, יד ביד, וכולם מחאו כפיים. הן למדו שחברות אמיתית חזקה מכל ריב.