ךלךלך

ךלךלך

באחד הבקרים, רגע לפני הצלצול, המורה מרים נכנסה לכיתה של עומר, מיקה וגל עם קופסה מסתורית. היא חייכה ואמרה: "היום נצא למסע מיוחד – למסע בתוך השן!" כל הילדים הסתקרנו והתקרבו.

מרים פתחה את הקופסה ובתוכה היו מודלים גדולים של שיניים. "אלה השיניים שלכם, רק ענקיות," הסבירה. "היום נלמד איך לשמור עליהן חזקות ובריאות." עומר לחש למיקה: "וואו, שן ענקית!"

פתאום נשמע קול דקיק: "הצילו!" כולם הסתכלו מסביב, אך לא ראו אף אחד. המורה חייכה ולחצה על כפתור במודל, ועל המסך בכיתה הופיעה שן מצוירת עם פנים ועיניים: "נעים מאוד, אני שוני השן!"

שוני סיפר: "אני אוהבת כשמצחצחים אותי בוקר וערב עם משחה פלואוריד. אבל כשאוכלים הרבה ממתקים ושוכחים לצחצח – מגיעים החיידקים הרעים." על המסך הופיעו חיידקים קטנים רוקדים סביב שוני.

גל שאל: "מה החיידקים עושים?" שוני ענה: "הם אוכלים את שאריות האוכל שעליי ומייצרים חומצה שעושה חורים בשן, אלה חורים נקראים עששת." הילדים עשו פרצוף מגעיל וצחקו.

"איך מצילים אותך?" שאלה מיקה בדאגה. "פשוט מאוד," אמרה המורה מרים, "מצחצחים שתיים–שלוש דקות, בתנועות קטנות, גם מלפנים, גם מאחור וגם על הצדדים." היא הראתה על מודל השן איך לעשות את זה.

אחר כך חילקה לילדים מברשות שיניים חדשות. כולם התאמנו על המודלים, וציירו על הלוח מאכלים טובים לשיניים כמו ירקות, פירות וגבינה, ומאכלים שפחות טוב להרבות בהם, כמו סוכריות ושתייה מתוקה.

בסוף השיעור הבטיחו עומר, מיקה וגל לשוני: "מעכשיו נצחצח כל בוקר וכל לילה ונלך לביקורת אצל רופא השיניים." שוני חייך וזרח באור לבן וחזק. המורה מרים קרצה ואמרה: "כששומרים על השיניים – הן מחייכות אליכם בחזרה."