ילדה חדשה בכיתה

ילדה חדשה בכיתה

אליענה הייתה תלמידה חדשה בכיתה ג' ומאחורי אוזנה נוצץ מכשיר השמיעה שלה בצבע זהב'. ליום הראשון היא נכנסה בביטחון מלא לכיתה.

היא הסתכלה סביב והתיישבה ליד ילד עם שיער ג'ינג'י מתולתל. "היי, אני אליענה," היא אמרה בחיוך. "אני תומר," הוא ענה, ואז הבחין במכשיר השמיעה.

תומר נבהל קצת. הוא מעולם לא דיבר עם מישהו שמרכיב מכשיר שמיעה. אולי צריך להגיד "שלום, אני תומר בן תשע" בצורה רשמית מאוד?

אולי כדאי שידבר איתה בשפת סימנים? אבל הוא לא ידע שפת סימנים. אולי צריך לצעוק ממש חזק כדי שתשמע אותו? "הי!קוראים לי תומר!!"

"למה אתה עושה פרצוף מוזר?" אליענה שאלה וצחקה. תומר הסמיק. "אני... לא יודע איך לדבר איתך," הוא הודה.

אליענה חייכה אליו בחום. "פשוט תתנהג רגיל. רק תדבר אל הפנים שלי כדי שאוכל לקרוא שפתיים, ושים לב שסביב יהיה שקט כשאתה מדבר."

תומר הרגיש נוח יותר. הוא סיפר לה על המורה ועל החברים בכיתה. אליענה הקשיבה והצחיקה אותו בבדיחה.

"את ממש מגניבה," תומר אמר. "וגם נחמד שהסברת לי איך לדבר איתך." אליענה חייכה, "חברים?" היא שאלה.

"בטח!" תומר חייך והושיט לה יד. הם לחצו ידיים, וידעו שזו תהיה שנה נהדרת.

מאת: אליענה הרמן