ילדה אנימה

ילדה אנימה

בבוקר אחד הגיעה מאיה לבית הספר כשהיא מאוד עצבנית. האוטובוס איחר, האוכל שלה כמעט נפל, והיא כבר הייתה עייפה לפני שהיום בכלל התחיל.

כשנכנסה לכיתה, נועה חייכה אליה ואמרה 'בוקר טוב!'. אבל מאיה רק נאנחה ואמרה בכעס, 'די, תעזבי אותי'.

בהפסקה דני ביקש לשחק איתה בכדור, והיא צעקה, 'לא רוצה לשחק!'. גם כשמיקה הציעה לחלוק איתה חטיף, מאיה הסתובבה ואמרה, 'לא צריך!'.

כל הילדים התחילו להתרחק ממנה ולא הבינו למה היא כל כך כועסת. מאיה נשארה לבד ליד הספסל והרגישה פתאום קצת בודדה.

פתאום אבי התיישב לידה בשקט ולא אמר כלום. אחרי דקה הוא שאל בעדינות, 'מה קרה, מאיה? את נראית עצובה'.

מאיה סיפרה לו על הבוקר הקשה שלה, ועל זה שהיא התגעגעה לאמא שלה שיצאה מוקדם לעבודה. אבי הנהן ואמר, 'לפעמים כשקשה לנו, אנחנו בטעות כועסים על אחרים'.

הוא הציע, 'אולי תגידי סליחה לחברים?'. מאיה חשבה רגע והרגישה שהלב שלה קצת נרגע.

היא קמה, ניגשה לנועה, דני ומיקה ואמרה, 'אני מצטערת שכעסתי עליכם. לא התכוונתי לפגוע'.

הם חייכו אליה ואמרו, 'הכל בסדר, גם לנו יש ימים קשים'. בסוף ההפסקה מאיה שיחקה איתם מחבואים, ואבי הצטרף גם הוא.

מאיה למדה שכשקשה לה, היא יכולה לדבר במקום לכעוס. ומאז, כשהיא מרגישה עצבנית, היא מחפשת את אבי או חבר אחר לדבר איתו.