יוסף

יוסף

יוֹסֵף נוֹלַד אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁרָחֵל אִמּוֹ חִכְּתָה לְבֵן. כְּשֶׁהוּא בָּא לָעוֹלָם, רָחֵל הִתְפַּלְּלָה: "יוֹסִיף ה' לִי בֵּן אַחֵר!" לָכֵן קָרְאָה לוֹ יוֹסֵף.

יוֹסֵף גָּדַל לִהְיוֹת יֶלֶד מְיֻחָד וְטוֹב לֵב. יַעֲקֹב אָבִיו אָהַב אוֹתוֹ מְאוֹד וְנָתַן לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים צְבָעוֹנִית וּמְהַמֶּמֶת. יוֹסֵף שָׂמַח בַּכְּתֹנֶת הַיָּפָה וְהָלַךְ בָּהּ בְּכָל מָקוֹם.

בְּלַיְלָה אֶחָד, יוֹסֵף חָלַם חֲלוֹם מוּזָר. בַּחֲלוֹם, אַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, הַשֶּׁמֶׁשׁ וְהַיָּרֵחַ הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. הוּא הִתְרַגֵּשׁ מְאוֹד וְסִפֵּר לְכֻלָּם עַל הַחֲלוֹם.

יוֹסֵף לָמַד לַעֲזוֹר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ בְּכָל יוֹם. הוּא הָיָה אַחְרָאִי וְנֶאֱמָן, וְתָמִיד דָּאַג לַאֲחֵרִים. רָחֵל וְיַעֲקֹב הָיוּ גֵּאִים בּוֹ מְאוֹד.

כְּשֶׁיּוֹסֵף יָשַׁב עִם אִמּוֹ רָחֵל, הִיא סִפְּרָה לוֹ עַל הַשָּׁנִים שֶׁחִכְּתָה לוֹ. "אַתָּה מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת, יוֹסֵף," אָמְרָה בְּאַהֲבָה. "תָּמִיד תִּהְיֶה צַדִּיק וְטוֹב לֵב."

יוֹסֵף הֵבִין שֶׁהוּא נוֹלַד מִתּוֹךְ אַהֲבָה גְּדוֹלָה. הוּא הֶחְלִיט לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל טוּב וְצֶדֶק, כְּמוֹ שֶׁאִמּוֹ וְאָבִיו לִמְּדוּ אוֹתוֹ. כֵּן, יוֹסֵף הַצַּדִּיק הָיָה מוּכָן לְמַסָּע הַחַיִּים שֶׁלּוֹ.