HE77–9Story preview
טליה ובית הספר
טליה אהבה את החופש הגדול כמו שאוהבים אבטיח קר אחרי ים. היא אהבה לקום מאוחר, לרכוב על אופניים בשכונה, ולשבת בערב על הספסל מתחת לבניין עם נועה.
אבל שלושה ימים לפני תחילת הלימודים, משהו בבטן שלה התכווץ. התיק החדש עמד ליד הדלת, מחברות עטופות חיכו על השולחן, וטליה הרגישה כאילו מישהו סוגר לה את הקיץ בקופסה.
ביום הראשון היא נכנסה לכיתה ז'2 בפנים חמוצות. נועה נופפה לה מהשורה השנייה, אבל טליה רק התיישבה ולחשה, אני לא מוכנה לזה.
המורה אייל ביקש מכל תלמיד לכתוב במחברת דבר אחד שהוא רוצה ללמוד השנה. טליה בהתה בדף הריק וכתבה בסוף: איך לא להתגעגע לחופש כל הזמן.
בהפסקה נועה קראה את המשפט וצחקה בעדינות. אולי לא צריך להיפרד מהחופש, היא אמרה, אולי צריך להכניס אותו לשבוע.
טליה חשבה על זה כל הדרך הביתה. בערב היא פתחה דף חדש וקראה לו תוכנית איי החופש. בכל יום לימודים היא תבחר אי קטן: עשר דקות מוזיקה, ציור מהיר, רכיבה קצרה, שיחה עם חברה, או הכנת שייק קר.
למחרת היא הראתה לנועה את הרשימה. נועה הוסיפה אי משלה: לצלם ענן מוזר בדרך לבית הספר. המורה אייל ראה אותן מתכננות וביקש לשמוע.
במקום לצחוק, הוא הציע להן לפתוח בכיתה לוח בשם משהו טוב להיום. כל תלמיד יכתוב עליו אי קטן שמחכה לו אחרי הלימודים, או משהו מסקרן שקרה בבוקר.
תוך שבוע הלוח התמלא בפתקים צבעוניים. טליה גילתה שבית הספר לא חייב להיות ההפך מחופש, אם נותנים בו מקום לסקרנות, לחברות ולרגעים קטנים של שמחה.
ביום שישי היא חזרה הביתה עם תיק כבד, אבל לב קל יותר. היא עדיין אהבה את החופש הגדול, ברור. רק שעכשיו היא ידעה שהקיץ לא נעלם לגמרי; חלק קטן ממנו נסע איתה בכל בוקר לבית הספר.
