HE313–15Story preview
טליה בת 18
לטליה הייתה מנטרה קבועה: למה לעשות עכשיו מה שאפשר לדחות לאחר כך? ואם אפשר, לאחר כך רחוק מאוד. ביום שישי בבוקר היא הכריזה על אליפות המנוחה, ונשכבה על הפוף בסלון.
במבה החתול קפץ לידה ודחף בעדינות עיפרון צבעוני מתחת לספה. טליה נאנחה. היא קראה לעיפרון: “בוא הנה לבד, אני עסוקה במנוחה חשובה.”
העיפרון לא בא. טליה זחלה מתחת לספה ומצאה אותו, וגם גומייה, קלף משחק, ושלושה גרביים שאיבדה מזמן. “מעניין,” אמרה, “אולי מתחת לדברים יש אוצרות.”
היא החליטה על משחק חדש: חמש דקות סידור, ואז עשר דקות מנוחה. במבה היה השופט, למרות שנרדם באמצע התפקיד. טליה סידרה מדף אחד, ואז גילתה שיש מקום לציור החדש שלה. אחר כך הרימה ספרים מהרצפה, והחדר פתאום נראה גדול יותר. היא פרשה שמיכה, בנתה אוהל קטן מכיסאות, ונכנסה אליו עם במבה. “אני עדיין אלופת המנוחה,” לחשה טליה, “אבל גיליתי סוד: כשעושים קצת היום, מחר נחים הרבה יותר בכיף.” במבה גרגר כאילו הסכים. ואז שניהם נחו, בלי לדחות אפילו רגע.
