חשפי במעלות האימל"ה

חשפי במעלות האימל"ה

במעלות האימל"ה הרוח שרקה בין הסלעים, ודוד ומיכל טיפסו בשביל צר עם תרמילים קלים. הם חיפשו מקום לצלם זריחה מיוחדת לפודקאסט של בית הספר.

פתאום זחל לידם צב בשם צביר, עם עיניים חכמות וקצב רגוע. אחריו קפץ דוגווש, כלב שובב עם פעמון קטן, ונבח כאילו הוא אומר: “בואו, מהר!”

מעל אבן גבוהה הופיע הקוסם חשפי, בגלימה ירוקה ונוצה בכובע. “מי שמטפס בלי להקשיב להר יסתבך,” אמר, והרים מקל נוצץ.

דוד רצה לרוץ קדימה, אבל מיכל עצרה והקשיבה לצביר. צביר הראה להם סימנים קטנים על אבנים—חץ, עלה, וטיפה—שהובילו למעיין נסתר.

דוגווש שמר עליהם כשהשביל הפך חלק, וחשפי לימד אותם לחש פשוט: לנשום עמוק ולבדוק כל צעד. כשהגיעו למעיין, השמש עלתה והפכה את המים לזהב.

“הסוד של ההר הוא לא מהירות,” חייכה מיכל, “אלא תשומת לב וחברות.” ודוד הוסיף להקלטה: “צביר, דוגווש וחשפי—אתם צוות של סיפור טוב.”