חצייה של עבר הירדן

חצייה של עבר הירדן

אריאל בן השמונה והמשפחה רצו לעבור עם בני ישראל את נהר הירדן. השמש שקעה לאט, והעצים הגבוהים.

אבא של אריאל אמר: "עוד מעט נגיע לנהר הירדן, ואנחנו צריכים לעבור אותו". נהוראי קצת נבהל, כי שמע שהנהר עמוק ורחב.

כשכל האנשים התקרבו לנהר, הגיעו שופטים חשובים ועימם כהנים לבושים בבגדים לבנים. בידיהם הם נשאו את ארון הקודש בזהירות גדולה.

השופטים אמרו לכל העם: "קודם כל הכוהנים יעברו ראשונים עם ארון הקודש". הם גם אמרו: "אתם צריכים להיות קדושים וטהורים, להיות נקיים בלב ובמעשים".

אריאל הסתכל על אחותו מיקה ולחש: "איך נהיה קדושים?". מיקה חייכה ואמרה: "נחשוב מחשבות טובות, נעזור אחד לשני, ולא נריב".

פתאום יהושע כינס את כל העם על שפת הנהר. הוא הרים את קולו ואמר: "השם אמר לי שהוא ייתן לכם את ארץ ישראל".

אריאל הרגיש צמרמורת קלה של התרגשות. כל המבוגרים והילדים הקשיבו בשקט מוחלט, אפילו הציפורים נעצרו לרגע על הענפים.

ואז קרה דבר מדהים: הכוהנים טבלו את הרגליים שלהם בתוך מי הנהר. בדיוק באותו רגע, המים התחילו להיעצר.

אריאל פער את עיניו כשראה את הנהר עומד כמו קיר אחד גדול של מים. המים הפסיקו לזרום באמצע, והדרך היבשה נפתחה בין הגדות.

כל העם התחיל לעבור את הנהר בזהירות ובשמחה. אריאל אחז ביד של אמא שלו וחצה איתה את הנהר היבש.

מעליו עמדו המים הגבוהים כמו חומה שקטה. הוא הרים את ראשו ולחש: "איזה נס עצום!"

כשהגיעו כולם לצד השני, השמש האירה על הארץ החדשה. אריאל ידע שהוא לא ישכח לעולם את היום שבו עבר את הירדן ביער עבר הירדן, וראה במו עיניו את הנס.