חיליךלח

חיליךלח

גל, מיקה ועומר עמדו על החוף והביטו בגלים הגבוהים. השמש שקעה לאט, והים נצנץ בצבעים של כתום וסגול. פתאום ראו משהו מבריק צף על המים.

"תראו!" קראה מיקה, "זו כמו כוכב בתוך הים!" שלושתם התקרבו וגילו שזה בקבוק זכוכית עם פקק זהב. בתוך הבקבוק הייתה מגילה מקופלת.

עומר פתח בזהירות את הבקבוק, וגל של נוצצים כחולים עלה לשמיים. מתוך האור יצא מכשף זקן עם גלימה בצבע טורקיז וכובע משובץ צדפים. "שלום, ילדים," אמר בקול רך, "אני נריה, מכשף הים."

"מכשף אמיתי?" לחשה גל, עיניה נוצצות. "כן," חייך נריה, "אני שומר על הים ועל כל הדגים. אבל היום אני צריך את עזרתכם."

נריה נגע בקצה המקל הקסום שלו במים, ומיד נפתח שביל יבש בתוך הים. הילדים ירדו בזהירות בשביל, מרגישים כמו בתוך חלום. משני הצדדים שחו דגים צבעוניים וברחווצנים קטנים.

"יש סופה בדרך," הסביר המכשף, "ומישהו גנב את הצדף הקסום שמרגיע את הגלים." שלושת הילדים הביטו זה בזה. "אנחנו נעזור לך למצוא אותו," אמרה מיקה בהחלטיות.

הם הגיעו למערה כחולה עמוקה בתוך הים. בפנים ישב תמנון קטן ופוחד, מחזיק צדף זוהר. "חשבתי שזה רק צדף יפה," אמר בעצב, "לא ידעתי שזה חשוב לים."

"כולנו טועים לפעמים," אמר גל בחיוך, "העיקר שמתקנים." התמנון מסר את הצדף לנריה, והמערה התמלאה אור רך.

המכשף הניח את הצדף בלב הים, והגלים נרגעו מיד. הוא חייך אל הילדים: "יש לכם לב אמיץ וטוב, זה הכישוף הכי חזק שיש." ברגע אחד מצאו עצמם שוב על החוף היבש.

בקצה המים נצנץ צדף קטן לכל אחד מהם, כמזכרת מההרפתקה. שלושתם ידעו שלעולם לא ישכחו את המכשף של הים הגדול. ומאותו יום, הם הבטיחו לשמור על הים נקי ובטוח, כמו שומרי הים הקטנים של נריה.