חברים

חברים

אורי עבר דירה לעיר חדשה והתחיל ללמוד בבית ספר שלא הכיר. הוא ישב בהפסקות לבד, הסתכל מהצד על הילדים משחקים והרגיש שהלב שלו קצת בודד.

אמא של אורי ניסתה לעודד אותו ואמרה שצריך זמן למצוא חברים. אבל כל יום שעבר הרגיש לאורי כאילו הוא הכי שקוף בכיתה.

יום אחד הגיע ילד חדש לכיתה. המורה חייכה ואמרה: "זה רום, הוא גם עבר דירה". אורי הסתכל עליו וחשב: "הוא נראה בודד בדיוק כמוני".

בהפסקה רום עמד ליד הקיר, עם התיק עדיין על הגב. אורי לקח נשימה עמוקה, ניגש אליו ושאל: "רום, בא לך לשחק איתי בכדור?".

רום הרים את הראש, חייך בהפתעה ואמר: "כן, ממש בא לי!". הם זרקו אחד לשני את הכדור, צחקו, ורצו ברחבת בית הספר כאילו מכירים כבר שנים.

למחרת הם שוב שיחקו, הפעם הצטרפו עוד שני ילדים מהכיתה. בכל הפסקה הם מצאו משחק חדש – מחבואים, מחניים וסיפורים מצחיקים.

אחרי כמה שבועות הם כבר היו החברים הכי טובים. אורי הזמין את רום אליו הביתה להכיר את הכלב שלו, ג'וניור, שכל כך אהב לשחק בכדור.

פעם רום בא לאורי, ופעם אורי בא לרום. כל אחד מהם ידע: בזכות אומץ קטן ושאלה אחת פשוטה, הבדידות נעלמה ונוצרה חברוּת אמיתית.