חברות טובות

חברות טובות

נועה הלכה ברחוב אחרי בית הספר. בתיק שלה קפצה קופסת האוכל הריקה, ובראש שלה עוד התנגן השיר משיעור מוזיקה.

ליד המכולת הקטנה היא ראתה את תמר, החברה הכי טובה שלה. תמר נופפה ביד וצעקה, "נועה! חכי לי! יש לי משהו לספר לך."

הן התחילו ללכת יחד ולדבר על ההפסקה, על המשחק החדש בחצר ועל שיעורי הבית בחשבון. נועה צחקה כל כך חזק, שכמעט דרכה על שלולית קטנה.

פתאום השמיים נהיו אפורים. טיפה אחת נפלה על האף של נועה, ואז עוד אחת, ועוד הרבה. בתוך רגע התחיל גשם חזק, ממש מבול. נועה כיסתה את הראש במחברת, אבל המחברת נרטבה מיד. תמר פתחה מטרייה צהובה גדולה ואמרה, "בואי, יש מקום לשתינו!" הן הצטופפו מתחת למטרייה והמשיכו ללכת לאט. הנעליים שלהן השמיעו פליק־פלאק בשלוליות, והן צחקו מכל קפיצה. כשעברו ליד הבניין של נועה, הגשם כבר נחלש. נועה אמרה, "איזה מזל שפגשתי אותך." תמר חייכה ואמרה, "חברות טובות הן כמו מטרייה ביום גשום." נועה עלתה הביתה רטובה קצת, אבל שמחה מאוד. היא ידעה שלפעמים הדרך הרגילה מבית הספר יכולה להפוך להרפתקה קטנה.