חבר

חבר

בבוקר אחד ביער גדול וירוק, העכבר הקטן דני הציץ מהחור שלו בין השורשים. הוא מתרגש, כי היום החליט למצוא חברים חדשים.

דני רץ בין העלים היבשים ושמע ציוץ מעליו. על ענף ישבה ציפורה הקטנה נועה, וניערה את כנפיה. "שלום!" קרא דני, "רוצה להיות חברה שלי?"

נועה הסתכלה עליו וצייצה בשמחה: "בטח! בוא נשחק תופסת על השביל!" הם רצו וצייצו וצחקו, אבל מהר מאוד נועה עפה גבוה מעל הענפים.

דני נעצר ונשם עמוק. "אוף, אני קטן מדי לרוץ כל כך מהר," הוא מלמל. הוא הרגיש קצת עצוב וקיווה למצוא חבר נוסף.

פתאום שמע רשרוש בין השיחים. משם יצאה צביונת חמודה בשם מיקה, עם עיניים גדולות וסקרניות. "היי, מה קרה?" שאלה.

"אני מחפש חברים," אמר דני, "אבל קשה לי לעמוד בקצב של כולם." מיקה חייכה אליו בעדינות.

"אני לא רצה מהר," אמרה מיקה, "אני זזה לאט ונהנית מהדרך. אולי מתאים לך לשחק איתי?" דני חייך בחזרה.

הם התחילו ללכת יחד, להסתכל על פרחים ולהקשיב לקולות היער. נועה הציפור חזרה ועמדה על גבו של אחד העצים לידם.

"אפשר להצטרף?" שאלה נועה. "אני יכולה לעוף לאט יותר." שלושתם המשיכו בדרך, כל אחד בקצב שלו.

דני הבין שחבר אמיתי הוא מישהו שמוכן להתאים את עצמו, ושגם הוא צריך להתחשב באחרים. ביער הגדול נולדה חבורה קטנה של חברים טובים.

בערב, כשהשמש שקעה מאחורי העצים, הם נפרדו בחיבוק וציוץ אחרון. דני נכנס לחור שלו, לבו מלא חום ושמחה, ולחש: "היום מצאתי חברים אמיתיים."