הקיץ של סטייסי

הקיץ של סטייסי

יום אחד, בזמן שדון סידרה לילדים משחק, היא ראתה נער גדול יותר סוחב גלשן מבריק. קראו לו גלעד, והוא היה מדריך גלישה בחוף. שיערו היה קצת פרוע מהמלח, והוא תמיד חייך לכולם.

"וואו, ראיתם איך הוא גולש?" דון לחשה למיקה. הגלשן של גלעד חתך את המים כאילו הוא דג ענקי. הלב של דון דילג דילוג קטן כשהוא נופף ביד לכולם מהגל.

"וואו, ראיתם איך הוא גולש?" דון לחשה למיקה. הגלשן של גלעד חתך את המים כאילו הוא דג ענקי. הלב של דון דילג דילוג קטן כשהוא נופף ביד לכולם מהגל.

מאותו רגע, דון לא הפסיקה להסתכל לעבר המים. היא רצתה להיות קרובה אל הגלים ולראות את גלעד שוב ושוב. מיקה ועומר שמו לב שהיא לא כל כך מרוכזת בילדים.

בזמן שדון חלמה, מיקה נשארה לבד עם שלושה ילדים קטנים שבכו כי הגל הרס להם את הארמון. עומר רדף אחרי כדור שהתגלגל רחוק בחול. רוני ניסה להרגיע תינוקת על הידיים ולא ידע איך.

כשדון חזרה, היא ראתה את כולם מתנשמים ומתנשפות מעייפות. "איפה היית?" שאלה מיקה בכעס. "הבטחת שנהיה צוות."

הלחיים של דון הסמיקו כמו עגבניות. "רק הסתכלתי קצת על הגלים… ועל גלעד," הודתה בשקט. "הוא נראה כל כך נחמד."

מיקה נאנחה. "אולי הוא נחמד, אבל אנחנו פה צריכות לעזור אחת לשנייה. הילדים סומכים עלינו." דון הרכינה את ראשה והרגישה דקירה קטנה בלב.

באותו ערב, כששקיעה כתומה צבעה את הים, דון ישבה על החול. גלעד ניגש אליהם וחילק לכולם חתיכות אבטיח. "תודה שעזרתם לילדים היום," אמר בחיוך. הוא דיבר עם כולם, לא במיוחד עם דון.

דון הבינה שגלעד נחמד לכולם באותה מידה. הוא אפילו לא שם לב שהיא הסתכלה עליו כל כך הרבה. הלב שלה הרגיש קצת מאוכזב, אבל גם קצת יותר חכם.

בדרך חזרה לצריף הנופש, דון תפסה את היד של מיקה. "סליחה שלא עזרתי לך היום. מחר אני באמת אהיה חלק מהצוות," אמרה. מיקה חייכה וחיבקה אותה.

למחרת, דון הייתה הראשונה על החוף, עם דלי, כפות וחיוך גדול. היא צחקה עם הילדים, רצה עם החברים שלה למים, וביחד הם בנו את ארמון החול הכי יפה שראו בים. השמש זרחה, הגלים שרו, וליבה של דון היה מלא – לא רק מאהבה ראשונה, אלא גם מחברות אמיתית.