העיר רחובות-מגלים סודות

העיר רחובות-מגלים סודות

ברחובות, בעיר מלאה עצים ירוקים וריח של תפוזים, גר כלב מיוחד בשם איב הדוג. היו לו אוזניים קצת גדולות מדי וזנב שתמיד קפץ משמחה. כל בוקר הוא רץ בין הבניינים, מרחרח הרפתקאות חדשות.

באותו רחוב ממש גרה צביגון חכמה בשם רילגו. היא הייתה נראית איטית, אבל הראש שלה היה מלא רעיונות וסודות עתיקים. על גג הבניין הגבוה בקצה הרחוב גרה חתולה אפורה וזריזה בשם דוליג.

לשלושתם הייתה חבורה סודית שנקראה "שומרי הסודות של רחובות". הם נפגשו כל ערב ליד גן השעשועים הישן, מאחורי המתקן של הטירה. שם הם תכננו איך לגלות סודות טובים ולשתף אותם עם הילדים בעיר.

באחד הימים קפץ איב הדוג אל רילגו שישבה לה בשמש ואמר: "רילגו, אני מריח סוד! יש ריח של משהו מוזר ליד בית הספר הישן." רילגו מצמצקה בעיניה ואמרה: "אם יש ריח של סוד, זה אומר שמתחילה הרפתקה. צריך לקרוא לדוליג."

דוליג קפצה מהגג בנחיתה רכה על פח זבל מתנדנד. "שמעתי הכול," היא חייכה, "החתולים של רחובות לא מפספסים שום חדשות." שלושתם הסתכלו אחד על השני והחליטו: הולכים לחקור את בית הספר הישן.

בדרך הם עברו דרך הכיכר, שם ישבו איתי ונגה על ספסל ואכלו גלידה. "לאן אתם רצים ככה?" שאלה נגה, מלקקת את הגלידה בטעם מנגו. "אנחנו במשימה סודית," לחש איב הדוג, "אם תבואו אחר הצהריים לגן השעשועים, נספר לכם הכול."

איב, רילגו ודוליג התקרבו לבית הספר הישן, שעמד סגור כבר שנים. השער חרק ברוח, והעלים היבשים רקדו על הרצפה. "אני קצת מפחדת," הודתה דוליג, "אבל סודות חשובים צריכים אומץ."

בתוך החצר הבחין איב בנצנוץ מתחת לשיח. הוא חפר וחפר, עד שמצא קופסה חלודה. רילגו פתחה אותה בזהירות וגילתה בפנים מחברת עבה עם כריכה כחולה.

הי, זו מחברת הסודות של פעם! אמרה רילגו בהתרגשות. על הכריכה היה כתוב: "הסודות הטובים של רחובות – לא לשכוח לשתף." דוליג חייכה: "אני אוהבת סודות שצריך לשתף, זה אומר שהם לא מפחידים."

באמצע הגן, כל הילדים התיישבו במעגל על הדשא, ליד המגלשה האדומה. איב הדוג הניח את המחברת במרכז המעגל. "מצאנו מחברת מלאה סודות," אמר איב, "אבל הם לא סודות מפחידים. הם סודות של טוב לב."

הילדים הביטו זה בזה, קצת מופתעים, אבל גם סקרנים. "אני אתחיל," אמר איתי. "סוד ראשון: מחר אני אעזור לשכן הזקן בקומה למטה לסחוב את הקניות, גם אם הוא לא יבקש."

עכשיו," אמרה רילגו, "נכתוב את כל הסודות הטובים האלה במחברת, כדי שלא נשכח." דוליג טילטלה את הזנב שלה ואמרה: "ואני אשמור על המחברת בלילה, כי חתולים טובים בשמירה על סודות."

בשעות הערב חיכו איתי, נגה, רון, רוני, עומר, מיקה, אורי, פאורי ואורית. כולם התיישבו במעגל על הדשא, ליד המגלשה האדומה. איב הדוג הניח את המחברת במרכז המעגל.

למחרת, כשכולם התפזרו לבתים ולבתי הספר שלהם ברחובות, משהו באוויר השתנה. השכנים חייכו יותר, ילדים עצרו לעזור אחד לשני, ומורות קיבלו כרטיסים ומכתבים מפתיעים.

בערב שוב נפגשו כולם בגן. "נראה לי שהעיר שלנו קצת יותר שמחה היום," אמרה נגה. "כאילו כל רחובות יודעת את הסודות שלנו."

כשהשמש שקעה מעל רחובות, ויש רק פס ורוד בשמיים, שלושת השומרים – איב הדוג, רילגו ודוליג – נשכבו על הדשא. הם שמרו על המחברת הכחולה, כמו אוצר יקר.