העולם לא מוגן

העולם לא מוגן

אדם היה ילד בן שלוש עשרה מתל אביב שתמיד רצה להבין הכל מהר יותר. בכל פעם שהמורה התחילה להסביר משהו בכיתה, הוא כבר קפץ עם התשובה לפני שהיא סיימה.

יום אחד, בשיעור היסטוריה, מורה דנה סיפרה על פלאטון הפילוסוף היווני. "פלאטון האמין שהידע האמיתי דורש..." היא התחילה, אבל אדם כבר קרא להפסיק. "אני יודע! הוא האמין במערת האפלטון ובעולם האידיאות!"

מורה דנה חייכה בעדינות. "אדם, לפעמים הדרך חשובה יותר מהיעד." אבל אדם לא הקשיב. הוא רצה לסיים את כל הספרים, את כל השיעורים, את כל הידע שבעולם – ומהר.

בלילה ההוא, אדם ישב ליד המחשב וחיפש כל מה שיכול היה למצוא על פלאטון. לפתע, המסך הבהב באור מוזר. מולו הופיע זקן בגלימה לבנה – פלאטון עצמו!

"אדם," אמר הפילוסוף, "אתה רוצה לאצל את כל העולם, אבל למה אתה ממהר כל כך?" אדם הופתע. "כי יש כל כך הרבה לדעת! אני רוצה להבין הכל עכשיו!"

פלאטון הוליך אותו במסע פילוסופי מיוחד. הם ביקרו ברחובות תל אביב, והפילוסוף הצביע על ילדים משחקים, על אנשים מדברים, על עצים מתנועעים ברוח.

"תראה," הוא אמר, "כל דבר קטן מכיל עולם שלם של פלאים."

"אבל איך אדע הכל אם אעצור להתבונן?" שאל אדם. פלאטון צחק. "הידע האמיתי אינו בריצה, אלא בהתבוננות. כשאתה ממהר, אתה עובר ליד החכמה מבלי לראות אותה."

בבוקר, אדם התעורר בחדרו. האם זה היה חלום? הוא לא היה בטוח. בבית הספר, כשמורה דנה הסבירה משהו חדש, אדם הרים יד אבל לא קפץ עם התשובה.

נועה, חברתו לכיתה, שאלה: "למה אתה שקט היום?" אדם חייך. "אני לומד להקשיב. גיליתי שהדרך חשובה לא פחות מהמטרה."

מאותו יום, אדם עדיין למד המון, אבל הוא לא מיהר יותר. הוא גילה שכשמקשיבים באמת, כשמתבוננים בעומק, העולם מתגלה בצבעים עשירים יותר. לפעמים, לאצל את כל העולם פירושו להחמיץ את קסמו.