המכשפה והאריה

המכשפה והאריה

גל האריה אהב לשחות בים יותר מכל דבר אחר. יום אחד, כשצלל רחוק מהחוף, הערפל התעבה סביבו והמים פתאום החשיכו.

מתוך הגלים עלתה סירה קטנה ועליה מכשפה עם כובע סגול ועיניים ירוקות נוצצות. 'איזה אריה חצוף נכנס לשטח הקסום שלי!' צעקה וציירה צורה מוזרה באוויר עם המקל שלה.

בזמן שגל ניסה לשאוג, המכשפה לחשה לחש וקרן אור כחולה פגעה בו. פתאום השאגה שלו הפכה לצפצוף קטן, והגוף הגדול שלו הצטמק לעכבר אפור רועד.

מיקה עברה לידו עם שנורקל. היא שמעה את הצפצופים המפוחדים, הרימה את גל על כף ידה והקשיבה לסיפור המוזר שלו.

מיקה לא צחקה ולא פחדה. היא אמרה בשקט: 'אם היית אמיץ כאריה, תישאר אמיץ גם כעכבר. בוא נמצא את המכשפה ונדרוש שתשחרר את הכישוף'.

המכשפה הופתעה לראות את העכבר הקטן חוזר עם חברה אנושית. גל, למרות שהיה זעיר, קפץ קדימה וצפצף בקול: 'אני לא מפחד ממך!'

מיקה הוסיפה באומץ: 'הכישוף שלך לא חזק יותר מחברות ואומץ לב'. המים סביבם התחילו לזהור, והצדפים שרו מנגינה רכה.

הקסם של המכשפה רעד ונשבר, והיא נאנחה והורידה את המקל. ברגע אחד גל חזר להיות אריה גדול, אבל בלב הוא כבר ידע – האומץ האמיתי לא תלוי בגודל שלך.

מאז, בכל פעם שגל שחה בים, הוא חיפש עכברים קטנים ודגים מפוחדים שצריך לעזור להם. ומיקה ידעה שבזכות יד מושטת אחת אפשר לשבור אפילו את הכישוף הכי מפחיד.