המכשפה והאיש האוהב

המכשפה והאיש האוהב

בהרים החושך, איפה שהערפל תמיד צף מעל העצים, חייתה מכשפה בשם לורי. היא הייתה חרוצה ורעה, אבל נראתה כל כך חמודה ומתוקה, עד שכולם בטוחים שהיא טובה.

יום אחד הייתה ללורי בעיה: היא הייתה צריכה פלפל מיוחד לקסם חדש. בלי הפלפל, השיקוי שלה להגברת כוח לא היה מצליח, והיא שנאה להיכשל.

אז לורי ירדה מההרים אל הכפר, עם שמלה צבעונית וחיוך מעושה. היא הלכה בשקט בין הדוכנים, עד שמצאה פלפלים אדומים ומבריקים.

בדיוק אז, איש בשם יהונתן עבר ליד הדוכן וראה אותה. הוא היה מוכר מאוד בכפר – נחמד, עוזר לכולם, ותמיד מחייך.

יהונתן הסתכל על לורי ונשבה בקסם המראה שלה. הוא חשב שהיא נראית עדינה וטובה, ולא ידע שמדובר במכשפה מסוכנת מהרים החושך.

לורי מיד הבינה שהוא מאוהב בה ממבט ראשון. היא חייכה חיוך מלא חן, והחליטה להשתמש בזה לטובתה.

״שלום,״ היא אמרה בקול מתוק, ״אני חדשה כאן... תוכל אולי לעזור לי לסחוב את הסלים?״ יהונתן הסמיק והסכים בלי לחשוב פעמיים.

בדרך, על עץ גבוה בקצה הכפר, ישב תוכי מדבר עם נוצות ירוקות־כחולות. הוא שמע הכול ולחש לעצמו: ״זה לא נראה לי טוב... ״

לורי הזמינה את יהונתן לבוא לבקר אותה בבית שלה בהרים החושך. ״אני גרה במקום יפה ושקט, תאהב אותו,״ הבטיחה.

יהונתן, מאוהב ומסונוור, הלך אחריה. התוכי המדבר עף מעליהם בשקט, מחליט לעקוב.

בבית האבן שלה בהרים, לורי התחילה להשתמש ביהונתן בשביל הקסמים שלה. הוא ליקט עבורה צמחים מסוכנים, הביא חפצים נדירים, ועזר לה להכין שיקויים במשך שנים.

בהתחלה הוא חשב שהוא פשוט עוזר לחברה טובה. אבל לאט־לאט הוא הרגיש מותש, כאילו משהו לוקח ממנו את הכוח.

רק התוכי המדבר, שראה הכול, העז להתקרב לחלון ולקרוא: ״יהונתן, תתעורר! היא מכשפה רעה!״ קולו הדהד בין ההרים.

יהונתן נרעד בפנים, ומשהו בו התחיל לפקפק. הסיפור שלהם עוד לא נגמר, אבל בפעם הראשונה מזה שנים – הוא שאל את עצמו אם החיוך המתוק של לורי באמת כל כך תמים.