הלגו

הלגו

דוד, מיכל ומיקה יצאו לטיול בהרים הגבוהים. האוויר היה קריר, והעננים נגעו כמעט בקצה הפסגה.

בתיק של דוד הסתתר צעצוע אהוב – איש לגו קטן עם קסדה אדומה. דוד הניח אותו על סלע ואמר: "היום אתה מטפס איתנו על ההר!"

פתאום התחילה רוח חזקה, ואיש הלגו החליק מהסלע והתגלגל במורד השביל. "לאאא!" צעק דוד, ושלושתם רצו אחריו בין העצים והשיחים.

השביל הוביל אותם אל יער קטן באמצע ההר. העצים היו צפופים, ורחש עלים נשמע מכל כיוון.

דוד מצא את איש הלגו שוכב ליד שלולית קטנה. הוא התכופף להרים אותו, ואז נשמע קול כבד של צעדים.

מבין העצים יצא דינוזאור ענק וכחול, עם עיניים טובות וסקרניות. מיכל אחזה ביד של מיקה, אבל הדינוזאור חייך חיוך גדול.

"אל תפחדו," אמר הדינוזאור בקול עמוק. "אני גלי, שומרת ההר. מי החבר הקטן שלכם?".

"זה איש הלגו שלי," אמר דוד בלחש. "הוא נפל, ואיבדנו אותו כמעט." הדינוזאור התכופפה, הסתכלה מקרוב ואמרה: "מטייל אמיץ מאוד".

גלי הכחולה הציעה לרכוב על זנבה כדי לחזור לשביל הבטוח. הילדים טיפסו בזהירות, ודוד החזיק את איש הלגו חזק ביד.

מלמעלה ראו את כל ההרים, את היער ואת השביל המוביל הביתה. הכל נראה קטן ויפה כמו ציור.

כשירדו חזרה לשביל, גלי אמרה: "תזכרו, גם כשנופלים – קמים וממשיכים יחד". היא נופפה בזנבה ונעלמה בין העצים.

בדרך הביתה איש הלגו ישב בכיס של דוד, מציץ קצת החוצה. דוד לחש לו: "עכשיו יש לך סוד – את הדינוזאור הכחול מההרים".