הכלב שמצאתי ברחוב

הכלב שמצאתי ברחוב

אלי חזרה מבית הספר ביום שישי אחר הצהריים. לפתע היא ראתה ליד עץ כלב קטן וחמוד בצבע דבש, שנראה אבוד ובודד.

אני אקרא לך לאקי! אמרה אלי בהתרגשות. היא הסתכלה סביב, לקחה את הכלבלב בעדינות והחביאה אותו בתיק שלה.

כשהגיעה הביתה, אלי הכניסה את לאקי לחדר שלה בשקט. היא נתנה לו מים ופירורי עוגה, ושיחקה איתו כל אחר הצהריים.

אחרי כמה ימים, אמא שמעה נביחות מהחדר. "אלי! מה קורה פה?" קראה אמא בהפתעה. כשראתה את לאקי, היא אמרה: "אנחנו לא יכולים לשמור אותו, מצטערת."

אלי התחילה לבכות. "אבל אמא, הוא היה לבד ועצוב! אני מבטיחה לטפל בו ולהאכיל אותו כל יום!"

אמא הסתכלה בעיניים של אלי, ואז בלאקי הקטן שכרכר בזנב. "טוב," אמרה בחיוך, "בואי נחפש את הבעלים שלו, ואם לא נמצא - הוא שלנו." אלי חיבקה את אמא בשמחה גדולה!