היער הקסם

מיכל אהבה ללכת אחרי בית הספר ל"יער הקסום", מקום שבו העלים לוחשים וסנאים יודעים לשיר. יום אחד היא מצאה על עץ כתובת משונה, כאילו מישהו כתב אותה

היא התקרבה וקראה לאט זה לא נשמע כמו שום שפה שהיא הכירה, אבל זה הרגיש כמו רמז.

בדיוק אז הופיע דויד בין השיחים, עם תיק קטן ומצפן ישן. "ראיתי גם אני את הסימן הזה," הוא לחש, "אולי הוא מוביל למשהו חשוב ביער."

הם פגשו את גל ליד נחל נוצץ, והיא הביאה זכוכית מגדלת. "מספרים באמצע אותיות… זה נראה כמו קוד!" היא אמרה, ומיכל הרגישה שהלב שלה מתחיל לרוץ כמו ארנב שמח.

השלושה עקבו אחרי שביל של אבני חצץ בצורת ספרות: 3, 5, 7 ואז 0. בכל פעם שמיכל נגעה באבן, היא התחממה קלות, כאילו מישהו הדליק בה סוד קטן.

בסוף השביל חיכתה דלת זעירה בתוך סלע, ועליה חרותה האות ט. דויד סובב את המצפן, וגל סידרה את הספרות לפי הסדר שמופיע בקוד.

מיכל לחשה: "אולי זה אומר לבחור באומץ ולא לפחד מהלא-מובן." היא הקישה שלוש פעמים, וחלק מהסלע נפתח כמו ספר שנפתח בעמוד הנכון.

בפנים לא היה אוצר של זהב, אלא חדר מלא זרעים מבריקים ופתק: "היער הקסום חי בזכות מי שמקשיב." מיכל חייכה, לקחה שלושה זרעים, והבטיחה לשתול אותם כדי שהיער ימשיך לספר סיפורים לכל מי שמוכן לקרוא גם דברים מוזרים.