HE211–13Story preview
היער הקסום שלי
פעם אחת הייתה נערה קטנה בשם לירון, שגרה בכפר קטן ליד יער שנקרא היער הקסום. כולם הזהירו אותה לא להיכנס לבד ליער, אבל יום אחד היא רצה אחרי פרפר זוהר, ומבלי לשים לב – הלכה לאיבוד.
השמש שקעה לאיטה, והעצים הגבוהים לחששו כמו קולות ישנים. לירון רעדה מפחד, הלילות ביער נראו לה ארוכים כמו שנים, וכל דקה הרגישה כמו נצח.
פתאום, ממש באמצע קרן שמש אחרונה, הופיע לפניה טיגריס קטן עם כנפיים מוזהבות. הוא לא ידע לדבר, אבל העיניים שלו הביטו בלירון בעדינות ושפטו אותה לטובה, כאילו הבין שהיא בידים טובות.
לירון התקרבה לאט ונגעה בפרווה הרכה שלו. הטיגריס נשען אליה באמון, והיא הרגישה שכבר פחות מפחדת, כאילו מצאה חבר חדש.
אבל אז נשמע צחוק גבוה ומפחיד בין העצים. מתוך עשן סגול הופיעה מכשפה זקנה, עם כובע מחודד ועיניים נוצצות מרוע.
המכשפה נופפה במקל שלה והטילה על הטיגריס כישוף בלי שום סיבה. ברגע אחד, הכנפיים שלו החשיכו, ועיניו התמלאו זעם, והוא הפך לטורף מסוכן.
לירון נבהלה מאוד וברחה להתחבא מאחורי שיחים. כל לילה אחרי זה היא כמעט לא הצליחה לישון, כי דמיינה את החבר שלה, הטיגריס, תקוע בתוך הכישוף.
בוקר אחד היא קמה והחליטה בקול רועד אך נחוש: "אני לא מוותרת. אני אציל אותו מהכישוף!" היא לקחה פנס, חבל קטן וספר ישן על קסמים טובים שמצאה בבית סבתא.
לירון חזרה אל היער הקסום, למרות שפחדה. היא קראה בקול רם מילים טובות על חברות, אומץ ולב חזק, כמו שכתוב בספר.
כשהטיגריס הקסום הופיע מולה, עדיין עם עיניים כועסות, היא לא ברחה. במקום זאת, היא התקרבה ואמרה בשקט: "אני יודעת שאתה טוב. אני מאמינה בך." דמעה אחת שלה נפלה על האדמה.
האדמה הבהבה באור רך, והכישוף התחיל להישבר. הכנפיים של הטיגריס הפכו שוב למזהיבות, העיניים שלו התרככו, והוא ליטף את ידה עם ראשו.
לפתע נשמע צרחה כועסת מרחוק – זו הייתה המכשפה, שהכישוף שלה נשבר. היא הסתלקה מהיער בזעם, נשבעה לא לחזור יותר למקום שבו הטוב גבר על הרוע.
מאותו יום חייתה לירון עם הטיגריס המכושף לשעבר ביער הקסום, אבל עכשיו הוא היה שומר היער הטוב. הם שיחקו, עפו יחד בין העצים בכנפיו המוזהבות, וחיו באושר ואושר עד עצם היום הזה.
