הילד והדרקון

הילד והדרקון

יונתן הלך ברחוב דיזנגוף בתל אביב, חזרה מבית הספר. פתאום הוא שמע רעש מוזר מאחורי פח אשפה. הוא התקרב בזהירות וראה משהו מבריק ונע.

להפתעתו, דרקון קטן עם קשקשים זהובים יצא החוצה! הדרקון נראה מבולבל ומפחד, והביט בילד בעיניים ירוקות גדולות.

"אל תפחד," אמר יונתן בעדינות. "אני יונתן. מה שמך?"

"אני זהבן," אמר הדרקון בקול דק. "אני הגעתי לכאן בטעות דרך עננה קסומה, ועכשיו אני לא יודע איך לחזור הביתה." יונתן חשב רגע ואז חייך. "בוא, אני אעזור לך!"

הם הלכו יחד לגן מאיר הסמוך. יונתן זכר שסבתא שלו סיפרה לו על עצים עתיקים שמחזיקים קסמים.

הם חיפשו ומצאו עץ זית גדול עם חור בגזע.

"תסתכל!" קרא זהבן בשמחה. "יש כאן אור סגול!" הוא התכופף אל החור והרגיש רוח קלה.

יונתן חיבק אותו לשלום. "תודה שעזרת לי," אמר זהבן. "אני לא אשכח אותך לעולם!"

זהבן נעלם בתוך העץ, והאור דעך. יונתן הסתכל על העץ וחייך, יודע שיש לו סוד קסום שאף אחד אחר לא מכיר.

הוא המשיך הביתה עם לב מלא שמחה.