הילדה הכי חחמה

הבנות הכי מפחידות בעיר

נועה ישבה בספריית בית הספר עד שעה מאוחרת, שוב. המבחן במתמטיקה היה מחר, והיא חזרה על החומר בפעם השישית. "צריך להיות מושלם," היא לחשה לעצמה, כשהעיניים שלה דעכו מעייפות.

בבית, הריבים עם ההורים הפכו לשגרה. "למה את לא יכולה להיות כמו תמר? היא גם מצטיינת וגם נהנית מהחיים," אמא שלה אמרה אתמול. המילים האלה צרבו את נועה מבפנים, כי היא ידעה שאמא צדקה.

בבוקר המבחן, נועה הגיעה מותשת. היא כמעט לא ישנה, וכשקיבלה את הדף, המספרים רקדו מול עיניה. "אני לא יכולה להיכשל," היא חשבה בפאניקה, אבל הראש שלה סירב לשתף פעולה.

תמר ישבה לידה והבחינה במבט המבוהל של נועה. אחרי המבחן, היא ניגשה אליה בהפסקה. "נועה, את בסדר? את נראית ממש עייפה."

נועה פרצה בבכי. "אני לא יכולה יותר. כל הזמן לנסות להיות מושלמת, לריב עם ההורים כי הם חושבים שאני לא מספיק טובה..." תמר חיבקה אותה בחוזקה.

גלית, המורה למתמטיקה, התקרבה אליהן. "נועה, אני רואה כמה את משקיעה, אבל את שורפת את עצמך," היא אמרה בדאגה. "השלמות היא אשליה. הצלחה אמיתית היא ללמוד, לצמוח, ולשמור על הבריאות הנפשית."

אותו ערב, נועה שוחחה עם ההורים שלה. "אני צריכה שתבינו - אני עושה את המיטב שלי, אבל אני לא רובוט," היא אמרה בכנות. "כשאתם משווים אותי לאחרים, זה רק הורס את הביטחון שלי."

אבא שלה נאנח. "את צודקת. סליחה. אנחנו פשוט רוצים את הטוב ביותר בשבילך, אבל שכחנו שאת כבר נותנת את הכל." אמא חיבקה אותה בחום.

בשבועות הבאים, נועה למדה לאזן. היא המשיכה להשקיע בלימודים, אבל גם התחילה לישון מספיק, לפגוש חברים, ולעשות דברים שהיא אוהבת. הציונים שלה נשארו גבוהים, אבל הפעם - היא גם הייתה מאושרת.

הריבים בבית פחתו, כי כולם למדו לתקשר טוב יותר. נועה הבינה שלהיות טובה זה לא אותו דבר כמו להיות מושלמת. והפעם, זה הספיק.

בפרק הבה נועה עשתה משהו מסוקן ממש