החלל

החלל

נועם ותמר היו חברים טובים מתל אביב שאהבו להמציא דברים. יום אחד, בזמן שהתעסקו במוסך של סבא של נועם, הם מצאו מכשיר מוזר עם כפתורים מנצנצים.

מה זה לדעתך? שאלה תמר בסקרנות. נועם לחץ על הכפתור האדום, ופתאום הם הרגישו שהכל מסתחרר סביבהם.

כשפקחו את עיניהם, הם גילו שהם צפים בחלל! מסביבם נצנצו כוכבים, והארץ נראתה כמו כדור כחול רחוק. "איזה כיף!" צעק נועם, אבל תמר כבר התחילה לדאוג.

"איך נחזור הביתה?" שאלה בחרדה. הם ניסו ללחוץ על כל הכפתורים במכשיר, אבל שום דבר לא עבד. שעות עברו, והם כבר התחילו לפחד.

לפתע, הטלפון של תמר התחיל לצלצל. "מה? איך יש לך קליטה בחלל?" תפלא נועם. תמר ענתה, וקול מוכר נשמע בקו.

"שלום תמר, כאן מערכת 'המדען הצעיר'. את זוכרת שנרשמת לריאיון עם המדענית הראשית של המדינה?" שאלה הקולנית. תמר זכרה – היא שלחה מכתב על המצאה שלה לפני חודש!

"הריאיון יתקיים היום בשעה ארבע במוזיאון המדע בחיפה," אמרה הקולנית. "את מגיעה?" תמר הביטה בנועם בייאוש. איך היא תגיע לריאיון מהחלל?

נועם חשב מהר. "תגידי לה שכן! זה חשוב לך!" תמר הסכימה להגיע, וברגע שסיימה את השיחה, קרה משהו מדהים.

המכשיר התחיל לזמזם בחוזקה. "אני חושב שהוא הבין שאת חייבת להיות בארץ!" צעק נועם. אור כחול עטף אותם, והם הרגישו שהם נמשכים חזרה.

תוך שניות, הם נחתו בדיוק במוסך של סבא. תמר הסתכלה בשעון – עוד שעה עד הריאיון! "יאללה, אמא שלי תסיע אותנו!" אמרה בהתרגשות.

בדרך לחיפה, נועם ותמר סיפרו לאמא של תמר על ההרפתקה שלהם בחלל. היא חייכה ואמרה: "איזה דמיון עשיר יש לכם, ילדים!" אבל הם ידעו את האמת.

הריאיון עבר בהצלחה מרובה, ותמר אפילו זכתה במלגה למדענים צעירים. "תודה על זה שעזרת לי להגיע," אמרה לנועם. "בלי הריאיון הזה, אולי היינו תקועים בחלל!"

כשהם חזרו הביתה, הם החליטו להסתיר את המכשיר המוזר במקום בטוח. "אולי נשתמש בו שוב," אמר נועם בקריצה, "אבל רק אחרי שנוודא שאין לנו תוכניות חשובות!"