HE74–6Story preview
החברים שלא כל כך מיסתדרים
לטם ואיתמר היו חברים הכי טובים מכיתה א'. הם ישבו ביחד בכל הפסקה, שיחקו כדורסל אחרי הלימודים, ואף פעם לא התווכחו.
יום אחד הודיעה המורה שיש תחרות מדע בבית הספר. "הפרס הוא טיול מיוחד למכון ויצמן!" היא אמרה בהתרגשות. לטם ואיתמר הסתכלו אחד על השני – שניהם רצו לזכות.
לטם החליטה להכין פרויקט על הר געש. היא עבדה קשה במשך שבועיים, בנתה דגם ואפילו הכינה התפרצות אמיתית עם חומץ וסודה לשתייה. איתמר בחר לעשות רובוט שיכול לזהות צבעים.
בבוקר התחרות, לטם הגיעה לכיתה ומצאה משהו נורא. הדגם שלה היה שבור לרסיסים על הרצפה! "מי עשה את זה?" היא בכתה בייאוש.
מישהו אמר שראה את איתמר נכנס לכיתה מוקדם. לטם לא האמינה לאוזניה. "איתמר! איך יכולת לעשות לי את זה?" היא צעקה עליו כשהוא הגיע. "אתה רצית לזכות כל כך, אז הרסת לי את הפרויקט!"
הימים עברו והילדים לא דיברו זה עם זו. לטם ישבה לבד בהפסקות, ואיתמר נראה עצוב. התחרות בוטלה בגלל התקלה, והם שניהם הרגישו רע.
שבוע אחרי, המורה הודיעה: "גיליתי מה קרה! המנקה סיפרה שהיא בטעות הפילה את הדגם כשניקתה." לטם הרגישה איך הלב שלה מתכווץ. היא האשימה את החבר הכי טוב שלה בלי סיבה!
«איתמר, אני כל כך מצטערת,» לטם ניגשה אליו בהפסקה עם עיניים דומעות. «לא האמנתי לך, ופגעתי בך. את צודקת שלא תסלח לי.»
איתמר הסיר את המשקפיים שלו, ניגב אותם, וחייך חיוך קטן. "אני כועס שלא בטחת בי. אבל אני גם מתגעגע אליך מאוד. את החברה הכי טובה שלי."
«אז נחזור להיות חברים?» שאלה לטם בתקווה. איתמר הנהן, והם חיבקו זה את זו. «בואי נבנה ביחד דגם חדש,» הוא הציע. «פעם הבאה נעבוד כצוות!" מאז, לטם למדה שחברות אמיתית זה גם לתת אמון ולא להאשים בלי הוכחות. והחברות שלהם הפכה לחזקה עוד יותר.
