החברות שתמיד מיתבקחות

החברות שתמיד מיתבקחות

בגן הילדים "שמש קטנה" היו שתי בנות קטנות. אחת קוראים לה תמרה, והיא הייתה עם משקפיים ורודים ושיער חום מתולתל. השנייה קוראים לה לטם, והיא הייתה עם שיער שחור וארוך בצמות.

תמרה הסתכלה על לטם בעצבנות. לטם הניחה את הידיים על המותניים והתעקשה. "אני לא רוצה לעבוד איתה!" אמרה תמרה. "גם אני לא!" הוסיפה לטם.

יום אחד בגן הביאה המורה דבורה תיבה גדולה ומסתורית. "ילדים יקרים, היום יש לנו משימה מיוחדת," אמרה בחיוך. "תמרה ולטם, אתן תעבדו ביחד."

תמרה ולטם לא אהבו אחת את השנייה בכלל. כל בוקר תמרה הייתה רצה למשחקים ולטם הייתה אומרת "זה המשחק שלי!". לטם הייתה בונה מגדל קוביות ותמרה הייתה אומרת "אני רוצה את הקוביות האדומות!".

אבל המורה דבורה חייכה וסגרה את התיבה. "רק אם תעבדו ביחד תוכלו לפתוח אותה," היא אמרה. בתיבה היו שני מפתחות קטנים, אחד צריכה להחזיק תמרה ואחד צריכה להחזיק לטם.

תמרה ולטם התיישבו ליד התיבה, כל אחת בצד שלה. הן הביטו זו בזו בכעס. "בסדר, בואי ננסה," אמרה תמרה בקול שקט. "בסדר," אמרה לטם.

הן שמו את המפתחות ביחד וסובבו אותם. קליק! התיבה נפתחה! בפנים היו צבעים נוצצים, מדבקות צבעוניות ונייר גדול. "וואו!" צעקו שתיהן ביחד.

המורה דבורה אמרה: "עכשיו ציירו ביחד ציור אחד גדול." תמרה לקחה צבע כחול. לטם לקחה צבע צהוב. הן התחילו לצייר על הנייר הגדול.

תמרה ציירה שמש גדולה וצהובה. "יפה!" אמרה לטם. לטם ציירה עננים לבנים. "גם זה יפה!" אמרה תמרה. הן הביטו אחת על השנייה והתחילו לחייך.

כשהן סיימו, המורה דבורה תלתה את הציור על הקיר. כל הילדים בגן בואו לראות ואמרו "וואו, כמה יפה!". תמרה ולטם היו גאות מאוד.

ביום שלמחרת, תמרה הביאה לגן את הבובה האהובה שלה. היא ניגשה ללטם ואמרה: "את רוצה לשחק איתי?". לטם חייכה חיוך גדול. "כן! בואי נשחק!"

הן שיחקו ביחד כל היום. בנו ביחד בית מקוביות, שיחקו בחצר עם הנדנדות, ואכלו ביחד את האוכל בהפסקה. "תמרה, את החברה הכי טובה שלי," אמרה לטם.

"גם את החברה הכי טובה שלי!" אמרה תמרה. הן חיבקו אחת את השנייה חיבוק חזק. המורה דבורה הסתכלה עליהן וחייכה.

מאותו היום תמרה ולטם היו תמיד ביחד. הן חלקו משחקים, עזרו אחת לשנייה, וצחקו המון. הן כבר לא היו אויבות.

יום אחד בגן היה יום הולדת של תמרה. היא הזמינה את כל הילדים, אבל הכי הרבה התרגשה שלטם תבוא. לטם הכינה לה מתנה מיוחדת - ציור שציירה בעצמה.

בציור היו שתי בנות קטנות מחזיקות ידיים. אחת עם משקפיים ואחת בלי. "זה אנחנו!" אמרה לטם. תמרה התרגשה והתחילה לבכות מרוב שמחה.

הן אכלו עוגה ושיחקו במשחקים. כל הילדים שמחו ורקדו. אבל תמרה ולטם רקדו ביחד, מחזיקות ידיים ומסתובבות.

בסוף המסיבה, אמא של תמרה שאלה: "למי את הכי רוצה להגיד תודה?". תמרה חייכה והצביעה על לטם. "לחברה הכי טובה שלי!"

גם ההורים של לטם היו שם. אמא של לטם אמרה: "איזה יפה שאתן חברות כל כך טובות". הבנות חייכו וחיבקו אחת את השנייה שוב.

עבר זמן, ותמרה ולטם גדלו קצת. הן עברו ביחד לכיתה הבאה בגן. המורה החדשה שאלה: "מי כאן חברים הכי טובים?". תמרה ולטם הרימו יד ביחד.

הן סיפרו למורה החדשה איך הן היו אויבות פעם. "ועכשיו אנחנו הכי טובות חברות בעולם!" אמרו ביחד. המורה החדשה חייכה ואמרה: "זה סיפור נפלא!"

יום אחד לטם הייתה עצובה. היא איבדה את הבובה שלה בגן. תמרה ראתה שלטם בוכה והתיישבה לידה. "אל תדאגי, אני אעזור לך לחפש," אמרה תמרה.

הן חיפשו ביחד בכל הגן. תחת השולחן, ליד המדפים, בחצר. לבסוף, תמרה מצאה את הבובה מאחורי הספרייה. "מצאתי!" היא צעקה.

לטם הייתה כל כך שמחה שהיא קפצה ושוב חיבקה את תמרה. "תודה רבה! את הכי טובה!" אמרה לטם. תמרה חייכה. "זה מה שחברות עושות."

עבר עוד זמן, והגיע יום האחרון בגן לפני החופש הגדול. תמרה ולטם היו עצובות. "נתגעגע זו לזו," אמרה תמרה. "אבל אנחנו נתראה בחופש!" אמרה לטם.

ההורים של שתי הבנות קבעו ביניהם שהן ייפגשו בפארק כל שבוע. תמרה ולטם היו מאושרות! הן קפצו משמחה וצחקו.

ביום האחרון בגן, המורה דבורה אמרה: "אתן דוגמה נפלאה לכולם". היא סיפרה לכל הילדים את הסיפור של תמרה ולטם. "הן למדו שחברות היא הדבר הכי חשוב."

תמרה ולטם הביטו אחת על השנייה וחייכו. הן זכרו איך הן היו אויבות בהתחלה. "טוב שהמורה נתנה לנו את המשימה ביחד," אמרה תמרה.

"כן, זה שינה הכל!" אמרה לטם. הן הבינו שלפעמים צריך לתת סיכוי לאנשים. אולי מישהו שחשבנו שהוא לא נחמד, באמת נחמד מאוד.

וכך תמרה ולטם נשארו חברות הכי טובות. הן שיחקו ביחד, למדו ביחד, וגדלו ביחד. הן ידעו שתמיד הן יהיו שם אחת בשביל השנייה.

והכי חשוב - הן למדו שחברות אמיתית מתחילה כשנותנים סיכוי, משתפים פעולה, ואוהבים אחד את השני כמו שהוא. זה הסוד של חברות לכל החיים!