הדרקון הטוב

הדרקון הטוב

לפני שנים רבות, על הירח הרחוק, היה אי שודדים מיוחד שנקרא "אי הכוכבים". באמצע המכתש הגדול חנתה ספינת חלל ענקית בצבע זהב וחום, שנראתה כמו ארמון מעופף.

על הספינה שלט הבוס, שודד חלל קשוח בשם דוד. הוא החליט מי עולה לספינה ומי נשאר בחוץ, ואף אחד לא העז להתווכח איתו.

ליד הספינה שמר דרקון חלל רע, ענק ובוער, שירק אש כחולה. אם מישהו רק היה חושב להתקרב לספינה – הדרקון היה שואג ומאיים לשרוף אותו.

ככה שנים אף אחד לא התקרב לספינה, והאי נשאר סודי. עד שיום אחד נחתה ליד המכתש חללית קטנה בצבע כסוף.

מהחללית יצאו שלושה ילדים: מיכל, עדי ורוני. הם היו חוקרי חלל צעירים, אמיצים וסקרנים.

כשהם ראו את ספינת השודדים המוזהבת, לעדי כמעט נפל הקסדה מרוב התרגשות. "אתם קולטים? מצאנו אי שודדים על הירח!" הוא לחש בקשר.

בפינת המכתש הסתתר דרקון טוב, קטן וירקרק בשם גל. גל ידע שהדרקון הרע ששומר על הספינה כבר מבוגר ומתחיל להיות חלש ועצבני.

גל ריחם עליו והחליט לעזור. הוא רצה שהירח יהיה מקום בטוח, בלי שודדים ובלי פחד.

בלילה, כשהכוכבים נצצו קרוב יותר מהרגיל, התקרב גל בזהירות אל הדרקון הרע. "אתה עייף, נכון?" שאל בקול שקט.

הדרקון הרע הנהן לאט. "שמרתי פה שנים… אני פשוט פחדתי שמישהו יגנוב את הספינה," הוא לחש.

גל חייך. "אולי במקום לשמור מפחד, תשמור לטובה?" הציע. "תעזור לנו לוודא שהשודדים משתנים ולא עושים רע."

בדיוק אז יצאו מיכל, עדי ורוני מהמחבוא ועמדו מול דוד הבוס. "אנחנו לא מפחדים ממך," אמרה מיכל. "בוא נהפוך את הספינה שלך למוזיאון חלל, שילדים יוכלו לבוא ללמוד בו."

דוד הסתכל בדרקון הרע, בדרקון הטוב ובילדים האמיצים. הוא הרגיש פתאום קצת בודד והרבה פחות מפחיד.

לאט לאט חייך. "אולי הגיע הזמן להפסיק להיות שודד," אמר. "אפשר להתחיל מחדש, גם על הירח."

מאותו יום הפך אי השודדים על הירח למוזיאון הכוכבים. הדרקון הרע והדרקון הטוב שמרו יחד – לא מפחד, אלא מחברות, ומיכל, עדי ורוני חזרו הביתה עם הסיפור הכי מדהים בכיתה.