דרמה בן תאומות 6

דרמה בן תאומות 6

נטע ואורי טיילו ביער הקרוב לכפר שלהם כשפתאום הבחינו בדלת עתיקה מוזרה בין העצים. הדלת הייתה עשויה עץ כהה ומעוטרת בסמלים מוזהבים שנצצו באור השמש. "בוא נבדוק מה זה," לחשה נטע בהתרגשות.

כשפתחו את הדלת, הם נכנסו לאולם ענק ומדהים שלא היה מתאים לעולם שלהם. התקרה הייתה גבוהה כל כך שלא ראו את קצה שלה, והקירות נצצו באור צבעוני שהתנועע כמו גלים. "זה בלתי אפשרי," מלמל אורי בפליאה.

לפתע, יצורים מוזרים ומופלאים החלו להופיע מכל פינה באולם. היו שם יצורים מעופפים עם עיניים גדולות, בעלי חיים דמויי אור שריחפו באוויר, ודמויות קטנות שניצתו כמו כוכבים. נטע ואורי עמדו צמודים זה לזה, מרותקים ומעט מפוחדים.

"אל תפחדו," נשמע קול עדין. יצור קטן ומוזר, עם פרווה כסופה וכנפיים עדינות, ריחף לקראתם. "אני שימרה, שומרת האולם. רק אנשים טהורי לב יכולים למצוא את הדלת," היא הסבירה בחיוך.

נטע התקדמה בעדינות לעבר שימרה ושאלה: "מה המקום הזה? למה אנחנו כאן?" שימרה נחתה על כף ידה של נטע והסבירה שהאולם הקסום הוא מקום למבחנים. "כל מי שנכנס לכאן צריך לעבור שלושה אתגרים כדי לקבל מתנה מיוחדת."

האתגר הראשון היה לפתור חידה שהציבו יצורים קטנים בעלי קולות צלילים. "מה עולה ולא יורד לעולם?" שאלו בשירה. אורי חשב רגע וענה: "הגיל!" היצורים מחאו כפיים בשמחה.

האתגר השני היה קשה יותר - הם נאלצו לחצות גשר תלוי מעל תהום עמוקה, כשרוח חזקה ניסתה להפיל אותם. נטע ואורי אחזו זה בזו בחוזקה וצעדו בזהירות, צעד אחר צעד. "אל תסתכל למטה," לחש אורי, והם הצליחו להגיע לצד השני.

האתגר השלישי היה הכי מפתיע - עליהם היה להכין את היצורים לצחוק. נטע סיפרה בדיחות מהבית והשכונה שלה, ואורי עשה פרצופים מצחיקים. בסוף, כל היצורים באולם צחקו בקול רם ומחאו כפיים.

שימרה ניגשה אליהם כשבידיה שני תליונים נוצצים. "הצלחתם!" היא אמרה בגאווה. "התליונים האלה יזכירו לכם שאומץ וידידות מנצחים כל פחד."

כשנטע ואורי חזרו דרך הדלת, הם מצאו את עצמם שוב ביער המוכר. הדלת נעלמה, אבל התליונים עדיין נצצו בידיהם. "זה באמת קרה?" שאל אורי. נטע חייכה והחזיקה את התליון: "זה היה אמיתי, ותמיד נזכור את זה."

מאותו יום, נטע ואורי ידעו שבעולם יש דברים שמעבר למה שהעין רואה. הם שמרו על התליונים כסוד משותף, והמתינו ליום שבו אולי ימצאו שוב דלת אל עולם קסום.