דן, בן, ג'וןג'ון וכוח השיער הצבעוני

דן, בן, ג'וןג'ון וכוח השיער הצבעוני

ביום ההולדת ה־43 של אבא דן, הבית היה מלא בריח טוב של אוכל ובצחוקים. בן וגונגון התגוששו על השטיח ואמרו ביחד: "אבל אנחנו רק משחקים!" שרית חייכה מהמטבח ואמרה: "בסדר, גיבורים, רק לא להפיל את הספה." דן הרים את שניהם בבת אחת, עשה פרצוף של שרירן, ואז פיהק פיהוק ענק.

פתאום הטלוויזיה הבהבה, ומהמסך התגלגל גרעין פופקורן זוהר. הוא קפץ על הרצפה, התפוצץ בענן צהוב, ומתוכו נשמע קול מצחיק ומפחיד: "אני ברון הפופקורן! אני גונב את כוח הסיפורים של כל האבות!" דן נעמד מיד, כאילו נגמר לו כל העייפות. שרית נתנה להם מבט רגוע ואמרה: "בסדר, לכו להציל את העולם. רק תחזרו בזמן לארוחת ערב."

בן לחץ על כפתור דמיוני באוויר, והעיניים שלו התחילו לחפש רמזים כמו במשחק. גוןגון שלף את החרב הצבעונית שלו, והשיער החום־בהיר שלו הבהב בקצה בצבע אדום קטן. שלושת הגיבורים יצאו לרחוב, ושביל של פופקורן דביק הוביל אותם עד לקולנוע השכונתי. על הדלת היה הר של פופקורן קשה כמו סלע, שחסם את הכניסה.

כוח הכושר! קרא דן, דחף, הרים, וסילק את המחסום כאילו היה כרית. בן וגונגון מחאו כפיים, ואז דן לחש: "מישהו הביא חזה עוף לדרך?"

בפנים חיכו להם מדרגות נעות שהפכו למגלשות פופקורן. בן עצר אותם ואמר: "רגע, זה שלב מלכודת. צריך לקפוץ רק על הריבועים שלא נוצצים." דן רצה לזנק ישר קדימה, וגונגון כבר הניף את החרב, אבל בן סימן להם מסלול סודי ליד הקיר. בזכות כוח הגיימר והמוח שלו הם עברו בלי להידבק אפילו פעם אחת.

באמצע האולם בן וגונגון שכחו לרגע את המשימה והתחילו להתגושש בכאילו בין הכיסאות. דן תפס את הראש ואמר: "חבר'ה, יש לנו כרגע נבל אמיתי להילחם בו!"

מעל המסך הענק עמד ברון הפופקורן, עטוף בגלימה מפוספסת. הוא הניף שרביט מנומנם וצעק: "עכשיו כל הגיבורים יירדמו לפני הסוף של הסרט!"

קרן סגולה פגעה בדן, והוא כמעט התיישב על כיסא ונרדם במקום. גונגון קפץ קדימה, שיערו הפך כחול, וחרבו יצרה גל קריר שסילק את הערפל המנומנם. "חכו!" קרא בן. "זה בוס! קודם צריך למצוא את נקודת החולשה שלו!" הוא הביט סביב וגילה שעל החגורה של הברון יש כפתור קטן בצורת גרעין פופקורן לא מפוצח.

דן טיפס על קיר האולם בעזרת כוח הכושר, הרים את בן אל מרפסת התאורה, ובן כיוון משם בדיוק. גונגון הפעיל צבע ירוק בשיער, רץ במהירות, והסיח את דעתו של הברון בריקוד גיבורי־על מצחיק.

אבל ברון הפופקורן גדל וגדל, עד שמילא את כל הבמה. "אף אחד לא מנצח אותי לבד!" הוא צחק, ופופקורן דביק ירד כמו גשם. "נכון," אמר דן, "לא לבד." בן צעק את התוכנית, דן הרים את מסך הקולנוע הכבד כמו מגן, וגונגון הפעיל את כוח הקשת המלא.

השיער של גונגון זהר בכל הצבעים, והחרב הצבעונית שלחה קרן קשת ישר אל הכפתור הקטן. בן כיוון, דן החזיק את המגן, והכפתור נפתח בפופ אחד גדול.

כל הפופקורן הדביק הפך לפופקורן רגיל וריחני, וברון הפופקורן התכווץ לגרעין קטן ומבולבל. דן הרים אותו בזהירות ואמר: "הטובים תמיד מנצחים. וגם לא זורקים פופקורן על הרצפה."

כשהם חזרו הביתה, גונגון פרץ לדלת וקרא: "אמא! הצלנו את העולם!" שרית ענתה בלי להתרגש: "מעולה. עכשיו לשטוף ידיים, האוכל מוכן." על השולחן חיכו לבן שניצל ופסטה, לגונגון קוסקוס ופיתה עם חומוס, ולדן וגונגון גם חזה עוף. כולם אכלו, צחקו וסיפרו לשרית איך בן מצא את החולשה, דן הרים מסך ענקי, וגונגון הדליק קשת שלמה.

אחרי האוכל דן התיישב על הספה כדי "רק לנוח רגע". למרות כוח הכושר והשרירים, הוא נרדם ראשון, כמו תמיד, בזמן שבן וגונגון עדיין היו מלאי אנרגיה. שרית כיסתה אותו בשמיכה, ובן וגונגון התכרבלו לידו. כל השנים אבא המציא להם סיפורים, והפעם הם הפכו לסיפור שלו — ארבעתם יחד, בבית, עם הכוח הכי גדול שיש.