בנדי הגנן

בנדי הגנן

לבנדי הגנן עבד כל יום בגן הגדול ליד הבית. הוא השקה פרחים, גיזם עצים ודאג שהדשא יהיה ירוק ויפה.

יום אחד קיבל לבנדי עבודה קשה מאוד - לנטוע עשרה עצים גדולים לפני הערב. העצים היו כבדים והשמש הייתה חמה, ולבנדי כבר לא היה צעיר.

לבנדי ניסה להרים את העץ הראשון, אבל הוא היה כבד מדי. הוא התאמץ ונאנח, ודמעות התחילו לזלוג על לחייו.

כמה ילדים שעברו ליד הגן ראו אותו בוכה וצחקו. "תראו, גנן שבוכה!" הם קראו ועשו לו לעג.

אבשלום, ילד בן שבע, שמע את הצחוק והתקרב לראות. כשראה את לבנדי עצוב ועייף, לא צחק.

למה אתה בוכה? שאל אבשלום בעדינות. לבנדי הסביר לו על העבודה הקשה.

אבשלום חשב רגע ואז רץ הביתה. הוא חזר עם אבא שלו, דודו ושני שכנים חזקים.

באנו לעזור! אמר אבשלום בחיוך. כולם ביחד הרימו את העצים ונטעו אותם.

לבנדי הפסיק לבכות וחייך. תודה, אבשלום. הצלת אותי! הוא אמר.

מאותו יום, לבנדי ואבשלום היו חברים הכי טובים. אבשלום למד שעזרה לזולת היא הדבר הכי חשוב.