אלין

אלין

אלין הייתה ילדה בת תשע שגרה בשכונה שקטה בתל אביב. היא אהבה לטייל בגינה הקטנה ליד הבית ולצפות בפרחים הצבעוניים.

יום אחד, בזמן שאלין ישבה על הספסל בגינה, היא ראתה פרפר מיוחד במינו. כנפיו היו זהובות ונוצצות, והוא עף סביבה בתנועות עדינות.

"שלום," אמר הפרפר בקול צלול. "שמי זהבון, ואני פרפר קסום." אלין נדהמה לגלות שהפרפר יכול לדבר!

זהבון סיפר לאלין שהוא מחפש את הפרח הכחול הנדיר שגדל רק פעם בעשור. "הפרח הזה יכול להגשים משאלה אחת," הסביר הפרפר. "האם תעזרי לי למצאו?"

אלין הסכימה בשמחה, והשניים יצאו יחד לחפש את הפרח המיוחד. הם חיפשו בכל פינה בגינה, מאחורי העצים ובין השיחים.

אחרי חיפוש ארוך, אלין הבחינה במשהו בין עציצי הגרניום של סבתא רחל מהקומה הראשונה. "זהבון, תראה!" היא קראה בהתרגשות. שם, בין הפרחים האדומים, צמח פרח כחול עדין ויפהפה.

סבתא רחל יצאה למרפסת וחייכה אל אלין. "ידעתי שהפרח הזה מיוחד," אמרה בעדינות. "שמרתי עליו במיוחד בשבילך."

זהבון התקרב אל הפרח ואבק הזהב מכנפיו נחת עליו בעדינות. "אלין, את עזרת לי כל כך הרבה," אמר הפרפר. "המשאלה שלך להגשים."

אלין חשבה רגע ואמרה: "אני מאחלת שסבתא רחל תמיד תהיה בריאה ושמחה." זהבון חייך והפרח הכחול האיר באור רך.

מאותו יום, אלין למדה שהדברים היפים ביותר בחיים הם אלה שאנחנו עושים למען אחרים. וכל פעם שהיא ראתה פרפר זהוב בגינה, היא ידעה שזהבון בא לבקר ולהגיד שלום.