איתן זנתי

פעם אחת היה איש שקראו לו עמוס, והוא אהב להמציא דברים מוזרים ומדהימים. יום אחד, בדרך הביתה, הוא מצא חתול מסכן ורועד מקור מאחורי פח ירוק.

עמוס עטף אותו בצעיף, ליטף אותו בעדינות ואמר: 'אל דאגה, קטן. אני אעזור לך.' החתול מיאו חלש, כאילו אומר תודה.

בבוקר למחרת עמוס הוביל את החתול למקום שאף אחד לא ידע עליו: מעבדה סודית מתחת לבניין ישן.

הדלת נפתחה עם 'קליק', ואורות כחולים נדלקו כמו כוכבים.

בפנים היו מבחנות מבעבעות, גלגלי שיניים קטנים ומחשב שדיבר בקול מצחיק.

אבל פתאום נשמעו צעדים כבדים, בום-בום, והמעבדה רעדה. ענק בשם גוליאן התכופף ליד התקרה ואמר: 'חיפשתי את המעבדה הזו. אני רוצה כוח לכולם, אבל אני לא יודע איך!'

החתול קפץ על השולחן, והזנב שלו נגע בכפתור אדום בלי כוונה. המכונה הבהבה, ורעם קטן מילא את החדר כמו פופקורן שמתפוצץ.

כשעשן לבן התפזר, החתול הסתכל סביב ואמר בקול ברור: 'קוראים לי מיקה!'

מיקה הניף כף קטנה, ועל המסך הופיעה מפה של העולם עם נקודות אדומות של סכנה.

גוליאן גירד בראשו הגדול ולחש: 'ואני? אני תמיד מפחיד אנשים בלי כוונה.'

באותו יום הם עצרו טיל צעצוע-ענקי שהתגלגל לעיר מרוב רוח, והחזירו אותו בשלום למחסן.

בערב עמוס סגר בעדינות את דלת המעבדה הסודית. מיקה התכרבל על הכיסא ואמר: 'מחר נציל עוד מישהו, אבל קודם—חלב חם!'

החתול המדבר