אין סיפור תרקדו

אין סיפור תרקדו

ביום שלישי אחר הצהריים הגיעו מאיה ועומר לספרייה בגבעתיים. תמר הספרנית חייכה, אבל על השולחן לא היה אף ספר חדש.

״היום אין סיפור,״ אמרה תמר בצער. ״הסופר חולה, והספר נשאר בבית שלו.״ מאיה הסתכלה על עומר ולחשה: ״אז נרקוד סיפור!״

עומר טפח על התוף הקטן שלו: בום, בום, טק. מאיה קפצה כמו קנגורו, הסתובבה כמו סביבון, ואז התכופפה כאילו מצאה אוצר מתחת למדף.

תמר צחקה ואמרה: ״רגע, זה כבר פרק ראשון! מי שומר על האוצר?״ בדיוק אז נכנס בַּמְבָּה החתול דרך החלון הפתוח, וניער את הזנב שלו כמו מלך חשוב. מאיה רקדה מסביב לבמבה, ועומר עשה קולות של צעדים מסתוריים. תמר הרימה מטפחת כחולה ואמרה שהיא ים, ובמבה קפץ מעליה בלי להרטיב שפם אחד. אחרי עשר דקות כולם התנשפו וחייכו. ״היה לנו סיפור בלי ספר,״ אמר עומר. תמר הנהנה: ״לפעמים סיפור מתחיל ברגליים שמחות.״ מאיה ליטפה את במבה ואמרה: ״בשבוע הבא נביא ספר, אבל גם תוף.״ ובמבה ילל קצר, כאילו אמר: ״יאללה, לרקוד!״