HE211–13Story preview
אבישג
אֲבִישַׁג עָמְדָה בִּכְנִיסָה לַיַּעַר הַקָּדוּם שֶׁבִּצְפוֹן הָאָרֶץ, מֵעֵבֶר לַקִּיבּוּץ שֶׁל סָבָא דָּוִד. הִיא הִבִּיטָה בַּמַּפָּה הַיְשָׁנָה שֶׁמָּצְאָה בַּעֲלִיַּת הַגַּג, מַפָּה שֶׁסִּימְנָה מָקוֹם מְסוּיָם בְּתוֹךְ הַיַּעַר בְּאוֹת X אֲדֻמָּה.
אֲבִישַׁג, אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁזֶּה רַעְיוֹן טוֹב? שָׁאַל יוֹנָתָן, חֲבֵרָהּ הַטּוֹב, כְּשֶׁהֵם נִכְנְסוּ בֵּין הָעֵצִים הָעֲתִיקִים. הִיא חִיְּכָה וְאָמְרָה: סָבָא תָּמִיד סִיפֵּר שֶׁיֵּשׁ כָּאן סוֹד מִתְּקוּפַת הַמַּעְפִּילִים. הַגִּיעַ הַזְּמַן לְגַלּוֹת מָה זֶּה.
הֵם הָלְכוּ שָׁעָה בְּדֶרֶךְ לֹא סְלוּלָה, עָבְרוּ בְּצַד נַחַל קָטָן וּבֵין סְלָעִים עֲתִיקִים. לְפֶתַע, אֲבִישַׁג עָצְרָה וְהִצְבִּיעָה עַל סֶלַע גָּדוֹל שֶׁמְּכֻסֶּה בְּשִׂיחִים. פֹּה! זֶה תוֹאֵם בְּדִיּוּק לַמַּפָּה!
הֵם פִּינוּ אֶת הַצְּמָחִים וּמָצְאוּ פֶּתַח מְעָרָה קְטַנָּה. בְּתוֹכָהּ, מְכֻסֶּה בְּבַד יְרִיעָה עָתִיק, עָמַד תֵּבָה מְעֵץ. בִּזְהִירוּת, אֲבִישַׁג פָּתְחָה אֶת הַתֵּבָה וּמָצְאָה יוֹמָן יָשָׁן, תְּמוּנוֹת וּמִכְתָּבִים.
אֵלֶּה מִכְתָּבִים שֶׁל מַעְפִּילִים שֶׁהִגִּיעוּ לִפְנֵי קוּם הַמְּדִינָה, לָחֲשָׁה אֲבִישַׁג בְּהִתְרַגְּשׁוּת. יוֹנָתָן צִילֵּם בְּעֲדִינוּת אֶת הַמִּסְמָכִים, וְהֵם קָרְאוּ סִיפּוּרִים עַל אֹמֶץ לֵב, תִּקְוָה וַחֲלוֹמוֹת.
כְּשֶׁחָזְרוּ לַקִּיבּוּץ, סָבָא דָּוִד יָשַׁב עַל הַמִּרְפֶּסֶת. אֲבִישַׁג הֶרְאֲתָה לוֹ אֶת הַמַּפָּה וְאֶת מָה שֶׁמָּצְאוּ, וְעֵינָיו הִתְמַלְּאוּ דְּמָעוֹת.
אֵלֶּה הָיוּ הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם הֻבְרַחְנוּ לָאָרֶץ, הִסְבִּיר הַסָּבָא. הֶחְבָּאנוּ אֶת הַמִּסְמָכִים כְּדֵי שֶׁיּוֹם אֶחָד, הַדּוֹר הַבָּא יֵדַע מִמֶּה בָּאנוּ וּמַה עָשִׂינוּ בִּשְׁבִיל הַבַּיִת הַזֶּה.
אֲבִישַׁג הִבִּינָה שֶׁגִּילְּתָה לֹא רַק אוֹצָר הִיסְטוֹרִי, אֶלָּא גַּם חִיבּוּר עָמֹק לְסִיפּוּר מִשְׁפַּחְתָּהּ. הִיא וְיוֹנָתָן הֶחְלִיטוּ לְעַבֵּד אֶת הַמִּסְמָכִים לְתַעֲרוּכָה בְּבֵית הַסֵּפֶר, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יוּכְלוּ לָדַעַת עַל הַסִּיפּוּר הַמּוּפְלָא הַזֶּה.
כַּעֲבוֹר שָׁבוּעוֹת, כְּשֶׁנִּפְתְּחָה הַתַּעֲרוּכָה, סָבָא דָּוִד עָמַד לְיַד אֲבִישַׁג וְאָמַר: "אַתְּ הוֹכַחְתְּ שֶׁכָּל דּוֹר יוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר עַל הַזִּכָּרוֹן שֶׁלּוֹ." אֲבִישַׁג חִיבְּקָה אוֹתוֹ, וְיָדְעָה שֶׁהַסּוֹד שֶׁל הַיַּעַר הָיָה רַק הַהַתְחָלָה שֶׁל מַסָּע גְּדוֹל יוֹתֵר – לְהַכִּיר אֶת הַשָּׁרָשִׁים שֶׁלָּהּ.
