HELeseprobe
dragon
בבוקר אחד בהרים הגבוהים, יצאו מיקה, גל ועומר לטיול עם התיקים הצבעוניים שלהם. השמש זרחה, והשלג על הפסגות נצץ כמו יהלומים.
פתאום נשמע שאגה חזקה מאחורי הסלעים. מתוך מערה חשוכה הציץ דרקון ירוק עם עיניים זהובות וחיוך שובב. "שלום! אני דרקו," הוא אמר, ונפנף בכנפיים הגדולות שלו.
דרקו לא היה רע, אבל הוא היה מאוד שובב. הוא עשה ענן קטן של עשן שהפך לקונפטי, שפיזר על הילדים וצחק בקול רם.
כשהם המשיכו לטפס במעלה ההר, דרקו החליט לעשות תעלולים. הוא הזיז בסתר את התיק של גל ממקום למקום, כך שגל היה בטוח שהתיק שלו בורח לבד.
"די, זה לא מצחיק," אמר גל, כשמצא את התיק שלו על ענף גבוה. מיקה הסתכלה לדרקו בעיניים ואמרה בעדינות: "תעלולים זה נחמד, אבל רק אם כולם צוחקים, לא רק אתה."
דרקו קימט את המצח שלו וחשב. "לא שמתי לב שאתם נעלבים," הוא אמר בשקט, וכנפיו קצת השתפלו.
עומר הציע רעיון: "בוא נעשה תעלולים טובים! כאלה שעוזרים לאחרים." עיניו של דרקו נצצו שוב, אבל הפעם מרעיון חדש.
הם טסו על גבו של דרקו אל כפר קטן בין ההרים. שם ראו גג שבור בבית ישן. דרקו נשף בעדינות אש חמה, שחיממה את האבנים ועזרה לעומר לתקן את הגג.
אחר כך צייר דרקו בשמיים עננים בצורת לבבות ופרחים. הילדים בכפר יצאו החוצה וצחקו בהפתעה ושמחה.
בערב חזרו אל הפסגה הגבוהה. "גיליתי שתעלול הכי טוב הוא כזה שעושה טוב לכולם," אמר דרקו בגאווה.
"נכון," חייכה מיקה, "עכשיו אתה לא רק דרקון שובב, אתה דרקון חבר." ההרים מסביב הדהדו את הצחוק שלהם, ודרקו הבטיח שתעלוליו מעכשיו יהיו תמיד מלאים בלב.
