החנוכיה של סבתא

החנוכיה של סבתא

מגישה איילה גרינברג פיה

"סבתא תראי איזה נוף יפה ,כמה עצים יש בהרים מסביב" כך אמרתי לסבתא כשהלכנו לקנות מתנה לחנוכה .סבתא חשבה רגע וענתה לי : "אוי את הנופים האלה אני מכירה ממקומות אחרים, הייתי שותה טיפות של גשם וטל מהעלים של העצים כדי לשרוד במלחמה ההיא ..." לשתות מהעלים... המלחמה ההיא... למה סבתא מתכוונת? איזו מלחמה?

המשכנו בנסיעה בשתיקה... רציתי לשאול את סבתא: למה התכוונת? התביישתי ...נכנסנו לחנות כלי הכסף . המוכרים כבר הכירו את סבתא ומיד ידעו שסבתא מחפשת חנוכיה . "באנו לקנות חנוכיה מצופית כסף לנכדה שלי" סבתא הציגה אותי בגאווה ודאגה שכולם ידעו מי אני .בחנות חשבנו והתלבטנו ולבסוף סבתא בחרה והכריזה : "איילה - זאת החנוכיה שלך!" התרגשתי מהחנוכיה היפה ומהמזכרת של סבתא...

התיישבנו בבית הקפה , פטפטנו... וסבתא התחילה לספר : "המלחמה התחילה ביום שבו התחלתי ללמוד בכיתה א' , רציתי מאוד ללמוד... האחיות שלי למדו בבית הספר ואני חיכיתי להצטרף אליהן , במקום לשמוח חיינו בפחד לא ידענו מה יקרה ... התחילה המלחמה... "ואז הגיעו הגרמנים?" העזתי לשאול .

"לא, הרוסים כבשו את האזור שבו הייתה העיירה שלנו ... אני זוכרת פיצוצים ,רעשים של מלחמה... באותו היום השתנו חיינו המשכנו ללמוד, אבל היה אסור להזכיר שאנחנו יהודים .חלק מהיהודים הוגלו לסיביר , אנחנו נשארנו כמשפחה בעיירה ."

סבתא נאנחה והמשיכה... "חשבתי שיש לנו מזל שנשארנו יחד כמשפחה בבית שלנו , מזל שהמשכתי ללמוד בבית הספר . אבל בהמשך היה קשה ועצוב , נאבקנו כל יום לחיות ולהישאר יחד ."

הנחתי יד על סבתא ,העניים שלה נצצו והיא המשיכה: "באותו יום לבשתי חולצה לבנה ,חצאית כחולה עם קפלים , נעליים כחולות עם קישוט , שערי היה אסוף בסרט לבן ויצאתי לטיול עם דודה גיטל כשלפתע החלו לצעוק : מלחמה מלחמה הגרמנים פלשו...

אבא החליט שאת כל כלי הכסף של המשפחה נאסוף ונחביא , עטפתי את הגביע לקידוש של אבא ואת החנוכיה הנחתי בתוך המזוודה. כשתגמר המלחמה נוציא את הכלים ונמשיך בחיינו ...כמה שלא ידענו שלעולם לא נחזור הביתה ואף פעם לא נדליק את הנרות בחנוכיית הכסף של אבא...

כמה ימים אחרי זה נשלחה המשפחה לגטו , חיינו בחצי חדר היינו במשפחה 8 נפשות , אכלנו מרק מעלים שקטפנו, מרק מתפוחי אדמה או מקליפות וחלקנו תפוחי עץ גנובים. הרעב היה קשה אבא שלי ושתי אחיותיי הגדולות נלקחו לעבודת חקלאות בכפייה שממנה רבים לא חזרו...

ההורים שלי הצליחו לשמור כמה פריטים בעלי ערך וכשהגרמנים הכריזו שכל האזור נקי מיהודים הם שילמו לסנדלר והתחבאו בבונקר שלו . אני מרגישה שקשה לסבתא ..."הצלחתם לברוח מהבונקר?" שאלתי את סבתא

"ברחנו לכפר ושם התחבאנו בשדה חיטה , אכלנו גרגירים ושתינו טל מהעלים , מצאנו מחבוא באסם של פולני . התחבאנו שם בלילות ובתמורה אמא נתנה לו כסף , מישהו הלשין... כעבור כמה ימים ברחנו מהכפר לכפר אחר, עבדנו אצל אנשים והם נתנו לנו קצת אוכל. הגרמנים תפסו את אבא ולפני שהרגו אותו הוא אמר "שמע ישראל" .טינה אחותי נרצחה על ידי הנאצים ביער, קברו אותה ואמא אמרה עליה קדיש .מכל המשפחה שהייתה לנו נשארנו אמא ושלוש בנות כולם נספו בשואה.

סבתא, הבנתי , הבנתי מהסיפור כמה דברים: החשיבות שאת מעניקה למשפחה , חשיבה חיובית , החינוך, הלימוד שלך, והאהבה שאת מקרינה אלינו - הנכדים . החושך שאבד בכוחותייך הוספת אור גדול , ניסו להשמיד את היהודים ואת הוספת עוד קודש ואור. סבתא חייכה ולא הוסיפה מילה ...

החנוכיה של סבתא מספר על סבתא שלי היא הייתה האישה החזקה ביותר שפגשתי. היא נותנת לי את הכח כאשר קשה לי , סבתא שלי היא ניצולת שואה . והיא בהחלט הגיבורה שלי. הקושי שהיה הפך לחוזקה, בזכות הקושי סבתא שלי הי מי שהיא היום, אז קדימה , למה אתם מחכים? התחילו לקרוא את הסיפור המרתק שלי איילה