ריינבו פרנדס

ריינבו פרנדס

ביער חשוך ורחוק, מאחורי עצים גבוהים, הסתתר מעבדה סודית בשם **"לונה לוואטורי"**. כמעט אף אחד לא ידע עליה. רק שני ילדים סקרנים, איתה וווילי, שמעו פעם רמזים משונים מהרוח.

איתה היה ילד סקרן ואמיץ, שתמיד רצה לדעת איך דברים עובדים. ווילי היה… לא ילד רגיל. הוא היה סקרן, אבל עם לב רך כמו של חתלתול. הם היו חברים טובים, למרות שהכפר פחד קצת .

יום אחד, כששיחקו ביער, איתה ראה אור ירקרק בין העצים. "אתה רואה את זה, ווילי?" שאל. "כן… זה מבריק… הולכים?" שאל ווילי בקול עמוק. "ברור!" ענה איתה.

הם התקרבו וגילו דלת ברזל חלודה ועליה כתוב: **"לונה לוואטורי – לא להיכנס!"** "אז בטח יש בפנים משהו מעניין," לחש איתה. ווילי הנהן, ודחף בעדינות את הדלת. היא נפתחה בחריקה.

בפנים, בין מבחנות מבעבעות ומכונות מרעישות, עמד איש עם שיער פרוע ומשקפיים עקומים. "אני **פרופסור שוויבי**!" הכריז. "וזו המעבדה שלי! לכו מפה, זה הכול שלי! רק שלי!"

לידו עמד גבר קודר עם חיוך מרושע. "זה **גרוג**," אמר הפרופסור. "הוא ידאג שתצאו מכאן… ולא תחזרו."

בפינת המעבדה, בתוך כלוב ברזל ענקי, ישב ענק נוסף, גדול אפילו יותר מגוג. "זה… ווילי שני?" לחש איתה. "אני… גוג?" שאל הענק בקול עמוק ועצוב. "לא," צעק הפרופסור, "זה היצירה שלי – הענק **גוג**! והוא ישמיד את כל מי שיתקרב אל הסודות שלי!"

ווילי לחץ על כפתור אדום. הכלוב נפתח, והענק גוג (של הפרופסור) יצא, שואג ומפחיד.

אבל אז, הענק גוג הביט בילד הקטן איתה, ואז בענק הטוב גוג. איתה הרים יד ואמר בשקט: "אנחנו לא רוצים לפגוע בך. אתה לא חייב לעשות מה שאומרים לך."

הענק היסס. פרופסור שוויבי צעק: "קדימה! תפוס אותם!" ווילי ניסה לדחוף את הענק קדימה.

אבל הענק גוג אמר: "לא. אני לא רע. אני סקרן… כמו הילד… כמו הענק השני."

גוג הטוב התקרב אליו וחייך. "בוא… נהיה חברים. בחוץ יש שמיים… וציפורים."

שני הענקים עמדו יחד מול פרופסור שוויבי ווילי. "אתם לא תגידו לנו יותר מה לעשות," אמר גוג הטוב. "מעכשיו המעבדה הזו תהיה מקום טוב," הוסיף הענק גוג.

ווילי ניסה לברוח, מעד על כבל ונפל לתוך ערימה של קצף סגול מבעבע. הוא לא נפגע, אבל יצא משם כולו סגול ומצחיק. פרופסור שוויבי ניסה להסתיר מחברות מלאות סודות, אבל איתה אמר: "אתה יכול להשתמש במדע כדי לעזור, לא רק בשביל עצמך."

הפרופסור הביט בשני הענקים, בילד האמיץ, ובווילי הסגול והמבולבל. משהו בפנים שלו התרכך. "אולי… אולי אתם צודקים," מלמל. "אולי אפשר לבנות… דברים טובים."

מאותו יום, "לונה לוואטורי" כבר לא הייתה מעבדה מפחידה. איתה, גוג, והענק גוג הפכו אותה למקום של ניסויים טובים: מכונות להשקות עצים, צעצועים מוזיקליים, ואורות צבעוניים בלילה כדי שלא יפחדו הילדים.

ווילי? הוא נשאר קצת מעצבן, אבל למד שעושים יותר חברים כשעוזרים ולא כשהורסים. ופרופסור שוויבי למד שחוכמה אמיתית היא לא להיות הכי חזק – אלא לדעת לשתף ולדאוג לאחרים.

וכשהרוח נשבה ביער בלילה, אפשר היה לשמוע צחוק של שני ענקים, ילד אחד סקרן, ופרופסור אחד שלומד להיות קצת פחות אנוכי.