HE10Leseprobe
להרעיש את האי
על האי השקט, אי קטן באמצע הים, לא היה אפילו "קוועק" אחד. לא ציפור, לא צפרדע, אפילו לא יתוש מזמזם. הכול היה שקט-שקט.
יום אחד עברו שם ארבעה חברים בסירה: הציפור הסקרנית ציפציף, התוכי הפחדן תוקתוק, הגריפון האנוכי גרי, והדרקון דרק.
ציפציף נעמדה על שפת הסירה וקראה: "וואו! תראו איזה אי שקט! בואו נעשה פה קצת רעש ושמחה!"
תוקתוק רעד לו הנוצות. "אולי עדיף לא... נראה לי מפחיד פה מדי," לחש.
גרי חייך חיוך ערמומי. "רעיון טוב! אבל כל החיות שיהיו פה – יהיו רק שלי!"
דרק ירק קצת עשן ואמר: "ואני אעשה פה רעש של דרקון! גראאאר!"
הם ירדו אל החוף והתחילו לצעוק, לשיר, לדפוק ברגליים. פתאום – "פששששששש..." נחש ענקי, גדול כמו עץ, זחל מבין הסלעים. עיניו ברקו והוא לחש: "מי מעז לעשות רעש על האי השקט שלי?"
תוקתוק התכופף והסתתר מאחורי ציפציף. "אמרתי לכם שזה רעיון רע!"
דרק ניסה להיראות אמיץ, אבל הרגליים שלו קצת רעדו. גרי כבר חשב רק על עצמו: "אולי אם אני אברח ראשון, הוא יאכל את האחרים..."
ציפציף לקחה נשימה עמוקה ואמרה בעדינות: "מר נחש, אנחנו רק רצינו שיהיו כאן חיות ושמחה. לא ידענו שזה הבית שלך."
הנחש הסתכל עליהם לרגע. "אני לא אוהב רעש," אמר, "אבל אני גם לא אוהב להיות לבד."
ציפציף חייכה. "אז אולי נעשה 'אי שקט' רק בשעות המשחק, ובשאר הזמן נשמור על שקט, שתוכל לנוח?"
תוקתוק הוסיף בלחש: "ואני... אני יכול לשיר לך שיר שקט לפני השינה."
דרק אמר: "אני אעשה רעש... רק כשמבקשים." וגריממלמל: "ואני... אחלק את האי עם כולם."
הנחש חשב, ואז חייך חיוך קטן. "מסכים."
מאז, האי השקט כבר לא היה לגמרי שקט – אבל היה בו צחוק, שירים, וחברים חדשים… בזמן המתאים.







