HE38–10Leseprobe
יעקב והסולם המגיע לשמים
יַעֲקֹב הָלַךְ לְבַדּוֹ בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה. הוּא עָזַב אֶת בֵּית אָבִיו וְאִמּוֹ וְהָלַךְ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה, וְלִבּוֹ הָיָה מָלֵא דְּאָגוֹת. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְכַּסּוּ בִּכְוָכָבִים נוֹצְצִים.
יַעֲקֹב הִרְגִּישׁ עָיֵף מְאוֹד. הוּא חִפֵּשׂ מָקוֹם לָנוּחַ וּמָצָא אֶבֶן גְּדוֹלָה וְחֲלָקָה. יַעֲקֹב שָׂם אֶת הָאֶבֶן תַּחַת רֹאשׁוֹ כְּמוֹ כָּר, נִשְׁכַּב עַל הָאֲדָמָה הַקְּשָׁה, וְעָצַם אֶת עֵינָיו.
בַּשֵּׁנָה, יַעֲקֹב חָלַם חֲלוֹם מְיוּחָד. הוּא רָאָה סֻלָּם גָּדוֹל וְנִפְלָא שֶׁעוֹמֵד עַל הָאָרֶץ, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ עַד לַשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים. הַסֻּלָּם הֵאִיר בְּאוֹר זָהֹב וְרַךְ.
מַלְאָכִים יָפִים עָלוּ וְיָרְדוּ בַּסֻּלָּם. הֵם נָעוּ בְּשֶׁקֶט, כְּמוֹ רַקְדָנִים עַל הַבָּמָה. יַעֲקֹב הִסְתַּכֵּל בְּהִתְפַּעֲלוּת עַל הַמַּחֲזֶה הַנֶּהְדָּר.
פִּתְאוֹם, שָׁמַע יַעֲקֹב קוֹל חָם וְרַךְ. הַקּוֹל אָמַר לוֹ: "אֲנִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק. אַל תִּירָא, יַעֲקֹב." הַקּוֹל מִלֵּא אֶת לִבּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּתִקְוָה.
הַקּוֹל הִמְשִׁיךְ וְאָמַר: "אֲנִי אֶתֵּן לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. צֶאֱצָאֶיךָ יִהְיוּ כַּעֲפַר הָאָרֶץ – רַבִּים מְאוֹד!" יַעֲקֹב הִקְשִׁיב בְּדֶמַע בְּעֵינָיו, וְהִבִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָתִיד מְיוּחָד.
אַחַר כָּךְ הַקּוֹל הִבְטִיחַ: "הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁתֵּלֵךְ. אֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיךָ וְלֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ." יַעֲקֹב הֵבִין שֶׁהוּא לֹא לְבַד בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה.
מַלְאַךְ יָרַד מֵהַסֻּלָּם וְחִיֵּךְ אֶל יַעֲקֹב. הַמַּלְאָךְ לֹא אָמַר דָּבָר, אֲבָל מַבָּטוֹ אָמַר: "אַתָּה שָׁמוּר וְאָהוּב." יַעֲקֹב הִרְגִּישׁ חֹם נֶחָמָה בְּלִבּוֹ.
כַּאֲשֶׁר יַעֲקֹב הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, הַחֲלוֹם עוֹד הָיָה חַי בְּזִכְרוֹנוֹ. הוּא הִסְתַּכֵּל סָבִיב וְאָמַר: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי!" הוּא הִרְגִּישׁ רֶגֶשׁ עָמֹק וְיִרְאַת כָּבוֹד.
יַעֲקֹב קָם מִמְּקוֹמוֹ בְּזְהִירוּת. הוּא לָקַח אֶת הָאֶבֶן שֶׁשִּׁמְּשָׁה לוֹ כָּר וְהֶעֱמִיד אוֹתָהּ כְּמַצֵּבָה – סִימָן לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ. הוּא קָרָא לַמָּקוֹם "בֵּית אֵל" – "בֵּית אֱלֹהִים".
יַעֲקֹב יָצַק שֶׁמֶן עַל הָאֶבֶן כְּדֵי לְזַכֵּר לְעוֹלָם אֶת הַחֲלוֹם הַנִּפְלָא. הוּא הִבְטִיחַ: "אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֲנִי אֶהְיֶה נֶאֱמָן לוֹ כָּל יָמַי." זוֹ הָיְתָה הַבְטָחָה מֵהַלֵּב.
עַכְשָׁו יַעֲקֹב הָיָה מוּכָן לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. הוּא יָדַע שֶׁהַדֶּרֶךְ עוֹד אֲרֻכָּה, אֲבָל לֹא פָּחַד יוֹתֵר. הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַסֻּלָּם וְהַמַּלְאָכִים נָתַן לוֹ כֹּחַ.
הוּא נָשָׂא אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְחִיֵּךְ. הָאוֹר הָרַךְ שֶׁל הַבֹּקֶר הֵאִיר אֶת פָּנָיו, וְהוּא יָדַע שֶׁהַשָּׁמַיִם קְרוֹבִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁחָשַׁב. בֵּין הָאָדָם לֵאלֹהִים יֵשׁ סֻלָּם – סֻלָּם שֶׁל אֱמוּנָה וְאַהֲבָה.
יַעֲקֹב צָעַד קָדִימָה בְּבִטָּחוֹן. הוּא נָשָׂא אֶת מַטֵּהוּ, וְלִבּוֹ הָיָה מָלֵא בְּתִקְוָה. כִּי הוּא זָכַר שֶׁתָּמִיד, בְּכָל מָקוֹם, יֵשׁ סֻלָּם בֵּין הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם, וְהַמַּלְאָכִים שׁוֹמְרִים עָלֵינוּ.
