HE2Leseprobe
חרם זה לא משחק ילדים מאת: עטייה נטע כיתה: ג'2 בי"ס: יהל"ם
חרם זה לא משחק ילדים תחילת כיתה ה בבית ספר "בית חינוך". המורה דינה קראה שמות ולימדה שיעור חשבון. לפתע דפיקות בדלת עצרו אותה. "אפשר להיכנס" אמרה. מורה העונה לשם 'יוסף' נכנס וכל תלמידי הכיתה נעמדו לכבודו. "אתם יכולים לשבת", קרא בעודו נכנס למרכז הכיתה, "הכירו, זאת יובל, תלמידה חדשה בכיתתכם". כולנו הבטנו בה במבט בוחן, היו לה שתי צמות, עיניים כחולות גדולות ותיק משבצות. "אני מצפה שתקבלו אותה יפה, סומך עליכם" קרץ ויצא מהכיתה.
"ברוכה הבאה" בירכה המורה דינה ואיחלה ליובל הצלחה, "בואי נראה איפה יש מקום פנוי..." מלמלה המורה. ובעודה מחפשת מקום פנוי כל התלמידים שהיה לידם מקום פנוי הניחו את התיק שלהם על הכיסא הריק. "גיא", פנתה המורה לאחד התלמידים, "הורד בבקשה את התיק כדי שיובל תוכל לשבת". גיא הורד את התיק בכעס. " איזו מוזרה" לחששו שובל ונועה "יש לה שתי צמות, היא חיה בסרט..", טליה, שישבה מאחור, קימטה דף וזרקה על יובל וכל הכיתה צחקו. "יובל, את בסדר?" שאלה המורה. "כן, בטח" ענתה יובל. "טטטררררר..." נשמע הצלצול המבשר על שיעור היסטוריה.
"שלום תלמידים, התחלקו בבקשה לזוגות" הורתה המורה טל, "שכחתי משהו בחדר מורים, אני כבר חוזרת, התלחילו לעבוד". מיד גיא עבר ליד חבר אחר, כל הכיתה התחלקה לזוגות ורק יובל נותרה לבד. "המורה אמרה זוגות לא שלשות", העירה תלמידה בשם לורן לליבי. " מי רוצה לשבת ליד המוזרה הזאת? לכי תשבי את.." אמרה ליבי והצביעה לכיוון יובל. "אוקיי" אמרה לורן והתיישבה לידה יובל, "ברוכה הבאה, מאד יפה לך הצמות" אמרה לורן, "תודה" ענתה יובל מרוגשת. " בואי, נעבוד יחד". כנשמע הצלצול יצאו שתיהן לחצר, יובל התיישבה במדרגות וקראה ספר, לידה שיחקו תלמידי הכיתה בכדור וזרקו את הכדור לעברה, הכדור פגע לה בראש, אף אחד לא ביקש סליחה, כולם צחקו עלייה...
כשנשמע הצלצול יובל הרימה את כל ספרייה ותלמידי הכיתה תיכננו איך להבהיל אותה. תלמיד בשם ישי השתעל בחוזקה והבהיל אותה, וכל הספרים נפלו לה מהיד. כמובן שצחוק הילדים לא איחר לבוא.. ליבי ולורן שעברו לידה מיהרו לעזור לה. יובל חזרה לביתה עצובה. הסתגרה בחדר ולא רצתה לאכול.
באותו הזמן ליבי הייתה אצל לורן "מסכנה יובל, צריך לעזור לה!" אמרה לורן, "בואי נזמין אותה היום למסיבת פיג'מות", "רעיון נהדר!" שמחה ליבי, "בואי נתקשר אליה". יובל התרגשה מאד מההזמנה, ביקשה רשות מאמא שלה והלכה לבית של לורן. הבנות נהנו מאד באותו הערב וגילו שיובל מאד מוכשרת ומצחיקה ושמאד כיף לשחק איתה.
למחרת בבוקר הבנות הלכו בשמחה לבית הספר. באותו היום היה "טורניר כדורגל בנות" לורן וליבי הסבירו לתלמידי הכיתה שההתנהגות שלהם לא הייתה מכובדת ושיובל ילדה מאוד כיפית. כל תלמידי הכיתה עודדו את קבוצת הבנות. ולבסוף יובל הביאה את הניצחון לקבוצה שלה וזכתה בגביע. כולם שמחו מאד, הרימו אותה ושרו לה. והבינו שחרם זה לא נעים לאף אחד. מאותו היום התלמידים התחייבו שלא יעשו זאת שוב.
שמי נטע עטייה, תלמידת כיתה ג'2 בבית ספר יהל"ם אני מזמינה אתכם לקרוא את הספר שכתבתי כדי שכולנו נזכור בכל גיל !שחרם הוא לא משחק ילדים קריאה מהנה
