הַגִּנָּה שֶׁלִּי

הַגִּנָּה שֶׁלִּי

בַּגִּנָּה שֶׁלִּי יֵשׁ פְּרָחִים יָפִים. נוֹעָה מַשְׁקָה אוֹתָם כָּל בֹּקֶר. הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת וְהַפְּרָחִים שְׂמֵחִים.

חַמִּי הַחַמָּנִית צָהֹב וְגָדוֹל. הוּא פּוֹתֵחַ אֶת עַלָּיו לַשֶּׁמֶשׁ. ״בֹּקֶר טוֹב!״ הוּא אוֹמֵר.

וַרְדָּה הַוֶּרֶד אֲדֻמָּה וְיָפָה. הִיא מְרִיחָה טוֹב מְאֹד. ״שָׁלוֹם, נוֹעָה!״ הִיא לוֹחֶשֶׁת.

פִּרְפּוּר הַפַּרְפָּר בָּא לְבַקֵּר. הוּא עָף מִפֶּרַח לְפֶרַח. כָּל הַגִּנָּה רוֹקֶדֶת בָּרוּחַ.

נוֹעָה אוֹהֶבֶת אֶת הַגִּנָּה שֶׁלָּהּ. הַפְּרָחִים הֵם הַחֲבֵרִים שֶׁלָּהּ. בַּגִּנָּה תָּמִיד יֵשׁ שִׂמְחָה!

כָּל יוֹם נוֹעָה שָׁרָה לַפְּרָחִים. וְהַפְּרָחִים גְּדֵלִים וּגְדֵלִים. הַגִּנָּה שֶׁלָּנוּ הִיא גַּן עֵדֶן קָטָן!