הָאוֹר כָּבָה

הָאוֹר כָּבָה

נוֹעַם וְתָמָר שִׂחֲקוּ בַּבַּיִת. פִּתְאוֹם הָאוֹר כָּבָה. הַחֹשֶׁךְ הָיָה בְּכָל מָקוֹם.

תָּמָר אָמְרָה: "פֹּה חֹשֶׁךְ! אֲנִי לֹא רוֹאָה כְּלוּם!" נוֹעַם אָמַר: "בּוֹאִי אִתִּי. נְחַפֵּשׂ פָּנָס."

הֵם הָלְכוּ לְאַט לְאַט בַּחֹשֶׁךְ. נוֹעַם אָמַר: "פֹּה הַשֻּׁלְחָן. תָּמִיד הוּא פֹּה." תָּמָר גִּלְּתָה שֶׁהַבַּיִת לֹא הִשְׁתַּנָּה.

הֵם מָצְאוּ אֶת הַמִּגְרָר. נוֹעַם פָּתַח אוֹתוֹ. "הַפָּנָס פֹּה!" הוּא שָׂמַח.

הוּא הִדְלִיק אֶת הַפָּנָס. אוֹר יָפֶה הֵאִר אֶת הַחֶדֶר. "רוֹאָה? אֵין מִמָּה לִפְחֹד," אָמַר נוֹעַם.

אָז אַבָּא דָּן בָּא. "כָּל הַכָּבוֹד!" הוּא אָמַר. "מָצָאתֶם אֶת הַפָּנָס לְבַד!" הוּא תִּקֵּן אֶת הַחַשְׁמַל.

הָאוֹר חָזַר. נוֹעַם וְתָמָר חִיְּכוּ. "הַחֹשֶׁךְ לֹא מַפְחִיד," אָמְרָה תָּמָר. "הַכֹּל פֹּה אִתִּי!"