הדמות שבחלל

הדמות שבחלל

גרדון היה איש שקט שחי בתחנת מחקר קטנה בחלל, רחוק מכל כוכב. הוא אהב להביט דרך החלון הענק ולצייר את הכוכבים במחברת הישנה שלו.

יום אחד, כשגרדון בדק אנטנה שבחוץ, הוא ראה אור ירוק קטן מרצד ליד החללית. האור התקרב והתקרב, עד שפתאום הפך ליצור זעיר עם אוזניים מחודדות וכנפיים מנצנצות.

ליר חייך חיוך רחב. "יש יערות גם בין הכוכבים, רק שהם עשויים מאור ואבק כוכבים. אחד העצים שלנו, עץ הכוכבים הגדול, עומד להיכבות, ואם זה יקרה, חלק מהחלל יחשך לנצח."

בדיוק אז נכנסו לתא הפיקוד שלושה ילדים שגרו בתחנה עם הוריהם: מיקה, גל ועומר. הם שמעו את הקולות ורצו לראות מי האור המוזר שמרחף באמצע החדר.

כולם בחללית המחקר הקטנה של גרדון. ליר עמד על לוח הבקרה והניח עליו יד זוהרת, והמסך התמלא בקווים של אור שציירו מפה מוזרה של החלל.

החללית יצאה לדרך, גולשת בין כוכבים מנצנצים וענני גז צבעוניים. מיקה לחצה את מצחה אל החלון וציירה באצבע צורות על הזכוכית.

לפתע, אחד הקווים על המפה האורית החל להחשיך. "החושך מתפשט מהר יותר ממה שחשבנו," אמר ליר בדאגה.

כשנכנסו לשביל האור, הכל מסביב השתנה. במקום שחור החלל הופיעו שבילים נוצצים כמו גשרים, וענפים עשויים קרני אור נמתחו לכל הכיוונים.

זה... היער? שאל עומר בלחש. ליר הנהן. "כן. כל ענף כזה הוא שורש של עץ כוכב, וכל נקודת אור היא עלה."

אבל חלק מענפיו כבר כבו, והם נראו כמו צללים שבורים בחלל.

גרדון חשב לרגע, ואז הוציא את המחברת שלו. היו בה עשרות ציורים של כוכבים, ערפילים, תחנות חלל ורעיונות למשימות עתידיות.

הילדים לקחו עטים והתחילו לכתוב. מיקה כתבה על רצונה לגלות כוכב עם ימים סגולים, גל כתב על בניית עיר מרחפת בין שני ירחים, ועומר כתב על מציאת חיים חכמים שידברו בשפת האור.

האור בעץ התחזק, עלה אחר עלה נדלק מחדש. הענפים הכבויים התמלאו ניצוצות, והשביל שבו באו הפך לבהיר כל כך עד שהשחורים העמוקים של החלל נראו עכשיו כמו שמיכת קטיפה מנצנצת.

כשחזרו לתחנה, החללית נחתה ברכות. דרך החלון ראו שהכוכבים נראים בהירים יותר, כאילו מישהו ניקה את השמיים מבחוץ.

מיקה, גל ועומר ידעו שהעץ ממשיך לזרוח בזכות כל אלה. וליר, האלף הקטן, היה מבקר אותם לפעמים בחלום, מזכיר להם שלכל שאלה שהם שואלים יש עלה קטן שנדלק איפשהו ביער הכוכבים.

וגרדון? הוא המשיך לצייר, אבל עכשיו כל ציור חדש התחיל במשפט אחד שהוא כתב לעצמו בראש העמוד: "החלל מלא קסם, למי שמעז להסתכל באמת."