HE69–12Leseprobe
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּהַר הַכַּרְמֶל
בִּימֵי קֶדֶם, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה תְּקוּפָה קָשָׁה מְאוֹד. הַמֶּלֶךְ אַחְאָב וְעַמּוֹ שָׁכְחוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲווּ לַפֶּסֶל בְּשֵׁם הַבַּעַל. בִּגְלַל זֶה, לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, וְהָאָרֶץ הָיְתָה צְחִיחָה וְיְבֵשָׁה.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָיָה אָמִיץ וְנֶאֱמָן לֵאלֹהִים. הוּא הִגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ אַחְאָב וְאָמַר: "בּוֹא עִם כָּל הָעָם וְנְבִיאֵי הַבַּעַל אֶל הַר הַכַּרְמֶל. הַיּוֹם נִרְאֶה מִי הוּא הָאֱלֹהִים הָאֲמִתִּי!" הַמֶּלֶךְ הִסְכִּים, וְכָל הָעָם הִתְאַסֵּף עַל הָהָר.
עַל הַר הַכַּרְמֶל, אֵלִיָּהוּ עָמַד מוּל מֵאוֹת נְבִיאֵי הַבַּעַל. הוּא אָמַר לָעָם: "עַד מָתַי אַתֶּם מְהַסְסִים? אִם ה' הוּא הָאֱלֹהִים, לְכוּ אַחֲרָיו. וְאִם הַבַּעַל, לְכוּ אַחֲרָיו." הָעָם שָׁתַק, כִּי לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת. אֵלִיָּהוּ הִצִּיעַ מִבְחָן: כָּל צַד יִבְנֶה מִזְבֵּחַ וְיָשִׂים עָלָיו עֵצִים וְקׇרְבָּן. אֲבָל הֵם לֹא יַדְלִיקוּ אֵשׁ – הָאֱלֹהִים הָאֲמִתִּי יוֹרִיד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם! כָּל הָעָם הִסְכִּים שֶׁזֶּה מִבְחָן הוֹגֵן.
נְבִיאֵי הַבַּעַל בָּנוּ אֶת מִזְבְּחָם תְּחִלָּה. הֵם קָרְאוּ אֶל הַבַּעַל מִן הַבֹּקֶר עַד הַצׇּהֳרַיִם: "בַּעַל, עֲנֵנוּ!" הֵם רָקְדוּ וְצָעֲקוּ, אֲבָל לֹא קָרָה כְּלוּם. אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. אֵלִיָּהוּ אָמַר בְּעִדּוּן: "אוּלַי הוּא יָשֵׁן? קִרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל יוֹתֵר!" הַנְּבִיאִים הִמְשִׁיכוּ לִצְעֹק עַד הָעֶרֶב, אֲבָל הַפֶּסֶל לֹא הֵשִׁיב. הָעָם רָאָה שֶׁהַבַּעַל אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר.
אַחַר כָּךְ בָּא תּוֹרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ. הוּא לָקַח שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, אַחַת לְכָל שֵׁבֶט יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה מִזְבֵּחַ. הוּא חָפַר תְּעָלָה סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְעָרַךְ אֶת הָעֵצִים וְהַקׇּרְבָּן. אָז עָשָׂה אֵלִיָּהוּ מַשֶּׁהוּ מְפַתִּיעַ! הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁיִּשְׁפְּכוּ מַיִם עַל הַמִּזְבֵּחַ – שְׁלוֹשׁ פְּעָמִים! הַמַּיִם הִרְטִיבוּ אֶת הָעֵצִים וְאֶת הַקׇּרְבָּן, וּמִלְאוּ גַּם אֶת הַתְּעָלָה. עַכְשָׁיו הָיָה כִּמְעַט בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְהַדְלִיק אֵשׁ!
אֵלִיָּהוּ הִתְקָרֵב וְהִתְפַּלֵּל בְּשֶׁקֶט: "ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע שֶׁאַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל. עֲנֵנִי, ה', עֲנֵנִי, וְהָעָם יֵדַע שֶׁאַתָּה הָאֱלֹהִים הָאֱמֶת!" תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה פְּשוּטָה וּכְנָה מֵהַלֵּב. פִּתְאוֹם, אֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם! הָאֵשׁ אָכְלָה אֶת הַקׇּרְבָּן, אֶת הָעֵצִים, אֶת הָאֲבָנִים, וְאֲפִלּוּ לִקְּקָה אֶת כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּתְּעָלָה. הָיָה זֶה נֵס עָצוּם וּמַרְשִׁים!
כָּל הָעָם נָפַל עַל פָּנָיו וְקָרָא: "ה' הוּא הָאֱלֹהִים! ה' הוּא הָאֱלֹהִים!" הֵם הֵבִינוּ סוֹף סוֹף מִי הוּא הָאֱלֹהִים הָאֲמִתִּי. שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מָלְאָה אֶת לִבּוֹתֵיהֶם. לְאַחַר מִכֵּן, אֵלִיָּהוּ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים. וְאַחֲרֵי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים שֶׁל בַּצֹּרֶת, עֲנָנִים כְּהִים כִּסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם, וְגֶשֶׁם עָז הִתְחִיל לִרְדֹּת! הָאָרֶץ שָׁתְתָה אֶת הַמַּיִם, וְהַטֶּבַע חָזַר לִפְרֹחַ.
