HE68–10مقتطف من القصة
תשים לחלל
נוֹעַם וְתָמָר הָיוּ חֲבֵרִים טוֹבִים שֶׁאָהֲבוּ לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים בַּלַּיְלָה. יוֹם אֶחָד, הֵם הִגִּיעוּ לְמִצְפֵּה הַכּוֹכָבִים בְּתֵל אָבִיב וּפָגְשׁוּ אֶת ד״ר שִׁירָה, אַסְטְרוֹנוֹמִית מְפֻרְסֶמֶת. "בּוֹאוּ, אֶרְאֶה לָכֶם אֶת כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת שֶׁל מַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּנוּ!" אָמְרָה בְּחִיּוּךְ.
ד״ר שִׁירָה הֶרְאֲתָה לָהֶם תְּמוּנָה שֶׁל נוֹגָה. "נוֹגָה הִיא כּוֹכֶבֶת בֹּקֶר מַבְהִיקָה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל," אָמְרָה. "עַל נוֹגָה יֵשׁ עֲנָנִים עָבִים שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָהּ לִבְהִירָה מְאוֹד."
וְזֶה כּוֹכַב הַלֶּכֶת שֶׁלָּנוּ - הָאָרֶץ! קָרְאָה תָּמָר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "הָאָרֶץ הִיא הַכּוֹכָב הַיָּחִיד שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַיִם, אֲוִיר וְחַיִּים," אָמְרָה ד״ר שִׁירָה. "לָאָרֶץ יֵשׁ יָרֵחַ אֶחָד שֶׁמַּקִּיף אוֹתָהּ."
שַׁבְתַּאי הוּא הַכּוֹכָב הַכִּי יָפֶה! אָמַר נוֹעַם כְּשֶׁרָאָה אֶת הַטַּבָּעוֹת שֶׁלּוֹ. "הַטַּבָּעוֹת הָאֵלֶּה עֲשׂוּיוֹת מִגְּלִידָה וְאֲבָנִים קְטַנּוֹת," הִסְבִּירָה ד״ר שִׁירָה. "הֵן מַקִּיפוֹת אֶת שַׁבְתַּאי כְּמוֹ צָמִיד יָפֶה."
