HE6–8مقتطف من القصة
עוֹלָם הַחֲרָקִים הַמּוּפְלָא
בְּגִנָּה יְפֵהפִיָּה, בֵּין פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִּים וַעֲשָׂבִים רַעֲנָנִים, חָיוּ חֲרָקִים קְטַנִּים וּמְיֻחָדִים. כָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה שׁוֹנֶה, וּלְכָל אֶחָד הָיָה תַּפְקִיד חָשׁוּב בְּעוֹלָם הַטֶּבַע.
פַּרְפַּר צָהֹב פָּרַשׂ כְּנָפַיִם צִבְעוֹנִיּוֹת, טָס בָּאֲוִיר בְּקַלּוּת כְּמוֹ רִיקּוּד. מִפֶּרַח לְפֶרַח הוּא עָף וְנָח, שׁוֹתֶה צוּף מָתוֹק וְעוֹזֵר לְהַאֲבִיק אֶת כָּל הַגִּנָּה. "אֲנִי אוֹהֵב לְהַפְרִיחַ אֶת הָעוֹלָם בְּצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת," אָמַר בְּשִׂמְחָה.
פָּרָה קְטַנָּה אֲדֻמָּה טִיְּלָה עַל עָלֶה יָרֹק, בּוֹדֶקֶת כָּל פִּינָּה וְזָוִית. הַנְּקֻדּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת עַל גַּבָּהּ נִרְאוּ כְּמוֹ כּוֹכָבִים קְטַנִּים. הִיא אָכְלָה כִּנִּים מַזִּיקוֹת וְהִגְנָה עַל הַצְּמָחִים הָרַכִּים.
זִמְזוּם, זִמְזוּם! נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה זְהוּבָה, עֲסוּקָה בְּאִסּוּף אַבְקָה. הִיא עָפָה מֵעֵץ הַשִּׁקְמָה לְשׁוֹשַׁנָּה הָאֲדֻמָּה, עוֹבֶדֶת בְּשֶׁקֶט וּבִמְסִירוּת. כָּל הַקִּיץ הִיא אָסְפָה, כְּדֵי לְהָכִין דְּבַשׁ מָתוֹק לַכֻּלָּם.
חָגָב יָרֹק קָפַץ גָּבוֹהַּ, גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה, עַד שֶׁכִּמְעַט נָגַע בָּעָנָן. רַגְלָיו הַחֲזָקוֹת דָּחֲפוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ קַפִּיץ עוֹצְמָתִי. הוּא שִׂיחֵק עִם חֲבֵרָיו הַחֲרָקִים וְצִפְצֵף שִׁיר עֶרֶב מְקַסֵּם.
