HEمقتطف من القصة
סבתא מכינה לביבות לחנוכה
זה היה ערב קסום ליד הים, ואורות חנוכה הבהבו מול השמים החשוכים. מיקה, גל ועומר התכוננו בהתלהבות לחגיגה מיוחדת.
סבתא שלהם, סבטה רינה, הייתה מפורסמת בזכות הלטקים הטעימים שלה לחנוכה. היא הבטיחה להכין להם את כל הלטקים שיוכלו לאכול. המטבח רחש מהתרגשות.
בדיוק אז, אדי הגיעה עם התוכי המחמד שלה, רוני, יושב על כתפה. "רוני רוצה להצטרף לכיף!" היא אמרה בחיוך. התוכי צרח בשמחה.
כשסאוטה רינה הפכה את הלטקים, גל שיתפה סיפור על אגדות ימיות עתיקות. "אומרים שיש אוצר נסתר במים האלה," אמר, עיניו נוצצות.
פתאום, רוני פרש את כנפיו וצרח בקול רם, "אוצר! אוצר!" הילדים צחקו, אך סקרנותם התעוררה.
לאחר שנהנו מהלטקים המפתים, הקבוצה החליטה לחקור את החוף. אור הירח הטיל זוהר כסוף על הגלים, ורוני טס קדימה, מנחה אותם.
"תראה!" מיקה צעקה, מצביעה על נקודה בחול. שם, חצי קבורה, הייתה צדפה מוזרה בצורת חנוכייה.
עומר הרים אותו בזהירות, תוהה אם זה חלק מהאוצר שגאל הזכירה. "אולי זו מתנת חנוכה מהים," הציע עדי.
סאוטה רינה הצטרפה אליהם וחייכה באהבה לילדים. "זו תזכורת לכך שהים טומן בחובו פלאים רבים," אמרה. "בדיוק כמו שרוח חנוכה מאירה את ליבנו."
כשהערב הסתיים, צחוק הילדים וצרחות העליזות של רוני הדהדו תחת השמיים המוארים בכוכבים, מה שהפך אותו לחנוכה לזכור.
