HEمقتطف من القصة
כיתת קשת
מאת מאיה מורדוב
פעם היתה כיתה אושמה:כיתת קשת הובה מורה ג'ינ'גית חמודה אושמה ליאת והכיתה אהבה אותה מאוד ויום אחד הם הלכו לים בהווי
בים בהווי היה הרבה דגים וליאת אמרה בוהא נחקור את מיתחת למים הכיתה הסקימה והם צללו
תירו אמרה ליאת תמנון איזה יופי אנחנו צוללים אאאה צעקה הכיתה כריש
אל דאגה הכריש הלך כן נהנתם אהובים שלי כן אנו הכיתה הסוף
