HE5مقتطف من القصة
הַחֲלוֹם שֶׁל הֲדַר
שירה בר יוסף ג1
בית ספר צפרירים אשדוד
שָׁלוֹם, שְׁמִי הָדָר וַאֲנִי, מָה לַעֲשׂוֹת, מִתְגַּעְגַּעַת, לִפְעָמִים, לְאִמָּא שֶׁלִּי. כֵּן, גַּם כְּשֶׁלֹּא צָרִיךְ אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת: בְּאֶמְצַע שִׁעוּר, כְּשֶׁאֲנִי בַּפַּארְק עִם חֲבֵרוֹת וְגַם בַּהַפְסָקָה.
מתגעגעת
וְזֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה, הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נוֹצְצוֹת, וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן הַדְּמָעוֹת מֵהֶן זוֹלְגוֹת. אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת לִבְכּוֹת, אֲבָל הַבֶּכִי יוֹצֵא לִי מֵהָעֵינַיִם וַאֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַפְסִיק. בֶּאֱמֶת שֶׁאֲנִי מְנַסָּה.
יוֹם אֶחָד, הִתְגַּעְגַּעְתִּי לְאִמָּא שֶׁלִּי בְּמַהֲלַךְ שִׁעוּר. הַמּוֹרָה הִסְתַּכְּלָה בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי וְנִגְּשָׁה אֵלַי. אֲנִי סִפַּרְתִּי לָהּ וְהִיא חִבְּקָה אוֹתִי. לְאוֹתוֹ יוֹם זֶה עָזַר וְהָעֵינַיִם שֶׁלִּי לֹא נָצְצוּ יוֹתֵר.
בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי וְאִמָּא הָלַכְנוּ בָּרְחוֹב. זֶה הָיָה בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם. הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה חֲזָקָה וּשְׁתֵּינוּ חִבַּקְנוּ אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה. אֲנִי סִפַּרְתִּי בְּדִיחָה וְהִיא סִפְּרָה בְּדִיחָה. צָחַקְנוּ וְצָחַקְנוּ... הָיָה נֶחְמָד... מַמָּשׁ...
כְּשֶׁחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה, אָכַלְנוּ אֲרוּחַת צָהֳרַיִם כִּי הָיִינוּ מַמָּשׁ רְעֵבוֹת. לְאַחַר מִכֵּן רָאִינוּ בַּטֶּלֶוִיזְיָה סִדְרַת מַדָּע "שָׁוֶה לְנַסּוֹת". רָאִינוּ כֵּיצַד בְּעֶזְרַת חַנְקָן נוֹזְלִי אֶפְשָׁר לִשְׁבֹּר מַשֶּׁהוּ בִּשְׁנִיָּה, וְאֶפְשָׁר לְהַקְפִּיא כָּל דָּבָר - אֲפִלּוּ אֶת הָעוּגָה שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מְכִינָה, וְהָעוּגָה שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי גְּבוֹהָה.
הִתְחַבַּקְנוּ, אִמָּא וַאֲנִי. אִמָּא דִּגְדְּגָה אוֹתִי וַאֲנִי צָחַקְתִּי עַד שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לְהַפְסִיק כִּי אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִנְשֹׁם. אָסַפְנוּ אֶת אָחִי וְהָלַכְנוּ לַפַּארְק.
חחח...
חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה, כָּל אֶחָד הִצְחִיק בְּתוֹרוֹ, עַד שֶׁאַבָּא הִגִּיעַ (הָאֱמֶת שֶׁאָח שֶׁלִּי הֲכִי מַצְחִיק). בִּזְמַן שֶׁהוּא הִתְקַלֵּחַ, אֲנִי, אִמָּא וְאָחִי הִמְתַּנּוּ לוֹ בַּמִּטָּה. דִּבַּרְנוּ וְדִבַּרְנוּ, סִפַּרְנוּ עַל כָּל מָה שֶׁעָבַר עָלֵינוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עַד שֶׁנִּרְדַּמְנוּ.
הִתְעוֹרַרְתִּי, לֹא הֵבַנְתִּי הֵיכָן אֲנִי. מַדּוּעַ אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת? פָּתַחְתִּי אֶת הָעֵינַיִם - אֲנִי בַּמִּטָּה, אַבָּא וְאִמָּא בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי. הָלַכְתִּי אֲלֵיהֶם לַמִּטָּה, חִבַּקְתִּי אוֹתָם וְהֵם חִבְּקוּ אוֹתִי.
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיָּצָאתִי לְבֵית הַסֵּפֶר, שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: הַאִם זֶה גַּם חֲלוֹם?
לֹא יָדַעְתִּי לַעֲנוֹת לְעַצְמִי, כִּי הַחֲלוֹם וְהַמְּצִיאוּת הִתְבַּלְבְּלוּ בָּרֹאשׁ שֶׁלִּי, אֲבָל לִי בָּרוּר: גַּם כְּשֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת - לֹא חָשׁוּב הֵיכָן - אִתִּי תָּמִיד.
